אות קמד - עולם, שנה, נפש וקיומם נחתמים מעולם עליון לתחתון ממנו

עולם, שנה, נפש וקיומם נחתמים מעולם עליון לתחתון ממנו

קמד. ותדע שד' העולמות הנקראים בחכמת הקבלה: "אצילות", "בריאה", "יצירה", "עשיה", בעת שנשתלשלו ויצאו הנה יצאו זה מזה בבחינת חוֹתָם וְנָחְתָּם. כלומר, כמו שכל מה שנמצא רשום בחותם, מתגלה בהכרח ויוצא בדבר הנחתם ממנו, לא פחות ולא יותר.

כן היה בהשתלשלות העולמות. באופן שכל ד' הבחינות, שהם עולם, שנה, נפש וקיומיהם שהיו בעולם האצילות, יצאו כולם ונחתמו ונתגלו דוגמתם גם בעולם הבריאה. וכן מעולם הבריאה יצאו ד' הבחינות הללו כולם ונחתמו ונתגלו דוגמתם גם לעולם היצירה. ומעולם היצירה, יצאו ד' הבחינות הללו כולם ונחתמו ונתגלו דוגמתם עד לעולם העשיה.

באופן, שכל ג' הבחינות שבמציאות שלפנינו, עולם, שנה, נפש, עם כל דרכי הקיום שלהם, הערוכים לעינינו כאן בעולם הזה, הנה נמשכו ונתגלו כאן מעולם היצירה, והיצירה מן שלמעלה ממנו. באופן שמקור כל הפרטים המרובים הללו שלעינינו הם בעולם האצילות. ולא עוד אלא אפילו אותם החידושים המתחדשים ובאים היום בעולם הזה, הנה מוכרח כל חידוש להתגלות מקודם מלמעלה בעולם האצילות, ומשם בא ומשתלשל ונגלה לנו בעולם הזה.

וזה שכתוב: "אין לך כל עשב מלמטה, שאין עליו מזל ושוטר מלמעלה, שמכה עליו ואמר לו, גדל" וזה שכתוב: "אין אדם נוקף אצבעו מלמטה, עד שמכריזין עליו מלמעלה".

לפרק הקודם               לתוכן העניינים                 לפרק הבא  

  

אות קמה - התורה בעולם הזה - "תורת הנגלה", התורה בעולמות אצילות, בריאה, יצירה - חוכמת הקבלה

התורה בעולם הזה - "תורת הנגלה", התורה בעולמות אצילות, בריאה, יצירה - חוכמת הקבלה

קמה. ותדע שבחינת התלבשות התורה בג' בחינות המציאות עולם שנה נפש, וקיומיהם שבעולם הזה החומריים, הנה מכאן נמצאים לנו האיסור והטומאה והפסול, שבאים ב"תורה הנגלית", שה' מלובש בה ככתוב: "התורה וה' אחד הם". אלא בהעלם והסתר גדול, היות והלבושים החומריים האלו המה הכנפיים, המכסים ומעלימים אותו.

אמנם התלבשות התורה בבחינת עולם, שנה, נפש הזכים וקיומיהם שבג' העולמות העליונים, שנקראים אצילות, בריאה, יצירה, המה מכונים בכללם בשם "חכמת הקבלה".

לפרק הקודם               לתוכן העניינים                 לפרק הבא  

  

אות קמו - בהסתר לומד "תורת הנגלה", בגילוי לומד חוכמת הקבלה

בהסתר לומד "תורת הנגלה", בגילוי לומד חוכמת הקבלה

קמו. באופן שחכמת הקבלה והתורה הנגלית הם היינו הך. אלא בעוד שהאדם מקבל מבחינת השגחה של הסתר פנים, וה' מסתתר בתורה, נבחן שעוסק ב"תורת הנגלה", כלומר שאינו מוכשר לקבל שום הארה מתורה דיצירה, ואין צורך לומר  עוד מלמעלה ליצירה.

וכשהאדם זוכה לגילוי פנים, אז מתחיל לעסוק בחכמת הקבלה. היות ולבושי התורה הנגלית בעצמם נזדככו בעדו ונעשתה תורתו תורת היצירה, שנקראת "חכמת הקבלה". ואפילו הזוכה לתורה דאצילות, אין הפירוש שנתחלפו לו אותיות התורה, אלא אותם הלבושים עצמם של התורה הנגלית נזדככו לו ונעשו ללבושים זכים מאוד, כמו שכתוב: "ולא יִכָּנֵף עוד מורֶיך, והיו עיניך רואות את מורֶיך", שאז נעשו בבחינת "הוא, חיותו ועצמותו אחד הם".

לפרק הקודם               לתוכן העניינים                 לפרק הבא  

  

אות קמז - העוסק בתורה קובע, אם עוסק בנגלה או בנסתר

העוסק בתורה קובע, אם עוסק בנגלה או בנסתר

קמז. וכדי לקרב הדבר מעט אל השכל, אתן לך דוגמא. למשל, כי בעוד שהיה האדם בזמן הסתר פנים, הנה בהכרח שהאותיות ולבושי התורה היו מסתירים את ה', כי על כן נכשל על ידי הזדונות והשגגות שעשה. ואז היה מוטל תחת שבט העונש, המלבושים הגסים שבתורה, שהם טומאה ואיסור ופסול וכדומה.

אמנם בעת שזוכה להשגחה הגלויה ולבחינת תשובה מאהבה, שהזדונות נעשו לו כזכויות, הרי כל הזדונות והשגגות שנכשל בהם מעת היותו תחת הסתר פנים, הנה נתפשטו עתה מלבושיהם הגסים והמרים מאד, ונתלבשו בבחינת לבושי אור ומצווה וזכויות. כי אותם הלבושים הגסים בעצמם נתהפכו לזכויות, שהמה עתה בחינת לבושים הנמשכים מעולם האצילות או בריאה, שהמה אינם מכניפים ומכסים על ה"מורה", אלא אדרבה "והיו עיניך רואות את מורֶיך".

הרי שאין שום חילוף של משהו בין תורה דאצילות לתורה שבעולם הזה, דהיינו בין חכמת הקבלה לתורת הנגלה. אלא שכל ההבחן הוא רק בבחינת האדם העוסק בתורה. ושנים עוסקים בתורה, בהלכה אחת ובלשון אחת ממש, ועם כל זה לאחד תהיה התורה ההיא בבחינת חכמת הקבלה ותורה דאצילות, ולשני תהיה תורה דעשיה ונגלה. 

לפרק הקודם               לתוכן העניינים                 לפרק הבא  

  

אות קמח - הגר"א: לימוד התורה מסוד שבעולם העשיה לפשט שבעולם האצילות, שנפשטה מהסתרות

הגר"א: לימוד התורה מסוד שבעולם העשיה לפשט

שבעולם האצילות, שנפשטה מהסתרות

קמח. ובזה תבין צדקת דברי הגר"א מווילנא ז"ל בסידורו, בברכת התורה, שמתחילים התורה בסוד, דהיינו תורת הנגלה עולם העשיה, שהיא בחינת נסתר, שה' מסתתר שם לגמרי. ואחר כך ברמז, כלומר שנתגלה ביותר בתורה של עולם  היצירה. עד שזוכה לפשט, שהוא תורה של עולם האצילות, שנקראת "פשט" משום שנתפשטה מכל הלבושים המסתירים לה'.

לפרק הקודם               לתוכן העניינים                 לפרק הבא  

  

אות קמט - ד' עולמות של קדושה ערוכים לעומת ד' עולמות של הקליפות

ד' עולמות של קדושה ערוכים לעומת ד' עולמות של הקליפות

קמט. ועכשיו אפשר לתת מושג והבחן בד' העולמות, הנודעים בחכמת הקבלה בשמות אצילות, בריאה, יצירה, עשיה של הקדושה, ובד' העולמות אצילות, בריאה, יצירה, עשיה של הקליפות, הערוכים לעומת אצילות, בריאה, יצירה, עשיה של הקדושה. ותבין זה מהביאור בד' הבחינות של השגת השגחת ה' ומד' המדרגות של האהבה. ונבאר מתחילה את ד' העולמות אצילות, בריאה, יצירה, עשיה של הדקדושה. ונתחיל מלמטה מעולם העשיה.

לפרק הקודם               לתוכן העניינים                 לפרק הבא  

  

אות קנ - ד' בחינות גילוי ההשגחה שבעולמות

ד' בחינות גילוי ההשגחה שבעולמות

קנ. נתבארו כבר ב' הבחינות הראשונות של ההשגחה מבחינת הסתר פנים ושניהם בחינת עולם העשיה. כי על כן כתוב בספר עץ חיים של האר"י שעולם העשיה רובו רע. וגם אותו מיעוט טוב שישנו בו מעורב גם כן יחד עם הרע בלי להכירו. פירוש: כי מצד ההסתר הא' נמשך שרובו רע, דהיינו היסורים והמכאובים שמקבלי ההשגחה הזאת מרגישים. ומצד ההסתר הכפול נמצא, שגם הטוב מתערב ברע ואין הטוב ניכר לגמרי.

והבחינה הראשונה של גילוי פנים היא בחינת עולם היצירה. ולכן כתוב בספר עץ חיים, שעולם היצירה חציו טוב וחציו רע. דהיינו שהמשיג הבחינה הראשונה של גילוי פנים, שהיא בחינה א' של האהבה התלויה בדבר, המכונה רק "תשובה מיראה", הוא נקרא "בינוני", והוא חציו חייב וחציו זכאי.

והבחינה השניה של האהבה שהיא גם כן תלויה בדבר, אלא שאין שום זכר ביניהם מהיזק ורע כל שהוא, וכן בחינה ג' של האהבה, שהיא בחינה א' של "אהבה שאינה תלויה בדבר", שתיהן בחינת עולם הבריאה. ולכן כתוב בספר עץ חיים,  שעולם הבריאה הוא "רובו טוב ומיעוט הרע אינו ניכר" ומתוך שהבינוני זוכה למצווה אחת, הוא מכריע את עצמו לכף זכות, שנקרא משום זה "רובו טוב". והיינו בחינה ב' של האהבה. ומיעוט הרע שאינו ניכר שישנו בבריאה, נמשך מבחינה ג' של האהבה, שהיא "אהבה שאינה תלויה בדבר". וגם כבר הכריע את עצמו לכף זכות, אמנם עדיין לא הכריע את העולם כולו, שנמצא מזה שמיעוטו רע, כי עדיין אין האהבה הזו בבחינת נצחיות. אמנם אין המיעוט הזה ניכר, כי עדיין לא הרגיש שום רע והיזק אפילו כלפי אחרים.

ובחינה ד' של האהבה, שפירושה "אהבה שאינה תלויה בדבר וגם היא נצחית", היא בחינת עולם האצילות. וזה שכתוב בספר עץ חיים, שבעולם האצילות אין שום רע כל שהוא, ושם "לא יגורך רע". כי אחר שהכריע גם את העולם כולו לכף זכות, הרי האהבה נצחית ומוחלטת, ולא יצוייר עוד שום כיסוי והסתר לעולם, כי שם מקום גילוי הפנים לגמרי, כמו שכתוב "ולא יכנף עוד מוריך, והיו עיניך רואות את מוריך". כי כבר יודע כל עסקיו של ה' עם כל הבריות בבחינת ההשגחה האמיתית, המתגלה משמו "הטוב והמיטיב לרעים ולטובים".

לפרק הקודם               לתוכן העניינים                 לפרק הבא