31 בינואר 2014

אות ז - שני שלבים בדרך ל"לשמה", ההכנה על ידי תורה, וחיי שלווה


שני שלבים בדרך ל"לשמה", ההכנה על ידי תורה, וחיי שלווה

ז. עתה תבין את שני הצדדים שבמטבע (שלבים) של העסק בתורה ומצות: כי צד (שלב) הא' - הוא דרכה של תורה. כלומר ההכנה הרבה, שהאדם צריך להכין את טהרת גופו, לטהר את הרצונות מהכוונות לתועלת עצמו, בטרם שיזכה לעצם קיום התורה והמצוות "לשמה". ואז, שעוד לא סיים את שלב א', בהכרח שעוסק בתורה ומצוות שלא לשמה, אלא בתערובות של להנאתו עצמו, שהרי עדיין לא הספיק לזכך ולטהר את גופו (הרצונות), מהרצון לקבל הנאות מהבלי העולם הזה. ובעת הזאת מוטל עליו לחיות חיי צער ולעמול בתורה מתוך ההסתר.

אכן אחר שגמר והשלים את דרכה של תורה, וכבר זכך גופו (הרצונות), ומוכשר לקיים התורה והמצוות לשמה, שפירושו בכדי להשפיע נחת רוח ליוצרו, הרי הוא בא לצד השני של המטבע (השלב השני), שהוא חיי עונג ושלוה רבה, שעליה היתה כוונת הבריאה "להיטיב לנבראיו". דהיינו, החיים המאושרים ביותר שבעולם הזה ובעולם הבא.


לפרק הקודם               לתוכן העניינים                 לפרק הבא  

  

30 בינואר 2014

אות ח - על פי חוכמת הקבלה האדם חייב תיקון לפני שהוא מגיע ל"לשמה"


על פי חוכמת הקבלה האדם חייב תיקון לפני שהוא מגיע ל"לשמה"

ח. והנה נתבאר היטב ההפרש הגדול בין חכמת התורה לשאר חכמות העולם: כי שאר חכמות העולם, אין השגתן מטיבה כלל את החיים שבעולם הזה. ועינינו הרואות ש"יוסיף דעת יוסיף מכאוב", כל ההתפתחות של האנושות לא הביאה אותה למצב טוב יותר אלא ההיפך. כי אפילו הספקה בעלמא לא יתנו לו בעד המכאובים והיסורים, שהולך וסובל במשך ימי חייו. על כן אינו מוכרח לתקן גופו (רצונותיו), ודי לו בעמל שנותן בעדם. כמו כל קניני העולם הזה, הנקנים ללא תיקון האדם, רק על ידי יגיעה ועמל עליהם.

מה שאין כן עסק התורה והמצות, שכל ענינם הוא להכשיר את האדם, שיהיה ראוי לקבל כל אותו הטוב, שבכוונת הבריאה "להיטיב לנבראיו", על כן, כדי לקבל את זה, וודאי שצריך לזכך גופו (הרצונות), שיהיה ראוי וכדאי לאותו הטוב האלקי.

לפרק הקודם               לתוכן העניינים                 לפרק הבא  
  


29 בינואר 2014

אות ט - רק מי שהשלים דרכה של תורה מגיע לאושר


רק מי שהשלים דרכה של תורה מגיע לאושר

ט. גם נתבאר היטב מה שאומרת המשנה: "אם אתה עושה כן, אשריך בעולם הזה". כי בכוונה גמורה דייקו זאת, להורות, כי חיי העולם הזה המאושרים, אינם מוכנים אלא רק למי שהשלים את דרכה של תורה, בתיקון הרצונות. באופן, שענין הסיגופים של אכילה שתיה שינה וחיי צער, האמורים כאן, המה נוהגים רק בעת היותו בדרכה של תורה, היינו כל עוד לא סיים את התיקונים. כי על כן דייקו ואמרו "כך היא דרכה של תורה".

ואחר שגמר דרך זו של שלא לשמה בחיי צער וסיגופים, מסיימת המשנה: "אשריך בעולם הזה", כי תזכה לאותו האושר והטוב שבכונת הבריאה. וכל העולם כולו יהיה כדאי לך. דהיינו אפילו העולם הזה. ומכל שכן לעולם הבא.

לפרק הקודם               לתוכן העניינים                 לפרק הבא  
  

28 בינואר 2014

אות י - השלמות נגנזה על מנת לאפשר בחירה ויגיעה


השלמות נגנזה על מנת לאפשר בחירה ויגיעה

י. וזהו שכתוב בזוהר על הכתוב: "ויאמר אלקים, יהי אור ויהי אור" - "יהי אור לעולם הזה ויהי אור לעולם הבא".

פירוש, כי מעשה בראשית בצביונם נבראו, ובכל קומתם נבראו. כבר במחשבת הבריאה נעשה המצב הסופי. דהיינו בתכלית שלימותם ותפארתם. ולפי זה, האור שנברא ביום א', יצא בכל שלימותו, הכולל גם חיי העולם הזה בתכלית העידון והנועם, כפי השיעור המתבטא בהמלות "יהי אור".

אלא, כדי להכין לאדם מקום בחירה ועבודה, עמד וגנזו לצדיקים לעתיד לבא, כדברי חז"ל. על כן אמרו בלשונם הצח: "יהי אור לעולם הזה". אמנם לא נשאר כן, אלא "ויהי אור לעולם הבא". כלומר, שהעוסקים בתורה ומצוות לשמה, זוכים בו רק לעתיד לבא, שפירושו אחר גמר הזדככות גופם (הרצונות) בדרכה של תורה, שכדאים אז לאור הגדול ההוא של גילוי הבורא גם בעולם הזה, כמו שכתוב: "עולמך תראה בחייך".

לפרק הקודם               לתוכן העניינים                 לפרק הבא  
  

27 בינואר 2014

אות יא - לימוד הקבלה מביא את המאור, שמעביר מ"לא לשמה" ל"לשמה"


לימוד הקבלה מביא את המאור, שמעביר מ"לא לשמה" ל"לשמה"

יא. אמנם אנו מוצאים ורואים בדברי חכמי התלמוד, שהקלו לנו את דרכה של תורה יותר מחכמי המשנה, על ידי התיקונים שעשו במערכת הנשמות. כי אמרו: "לעולם יעסוק אדם בתורה ובמצוות, אפילו שלא לשמה. ומתוך שלא לשמה, בא לשמה. והיינו, משום שהמאור שבה מחזירו למוטב".

הרי שהמציאו לנו ענין חדש במקום הסיגופים, המובאים במשנה אבות, (הנ"ל באות ה'), שהוא "המאור שבתורה", שיש בו די כח ללא סיגופים להחזירו למוטב, ולהביאהו לעסק התורה והמצות לשמה. שהרי לא הזכירו כאן סיגופים, אלא רק שהעסק בתורה ומצוות בלבד, מספיק לו אותו "המאור שבתורה המחזירו את האדם למוטב", שיוכל לעסוק בתורה ומצוות, בכדי להשפיע נחת רוח ליוצרו, ולא כלל להנאת עצמו, שהוא הנקרא "לשמה". ללא שום תנאים מוקדמים. וכל אחד יכול להתחיל לעסוק בתורה ומצוות, כדי למשוך את המאור שיחזירו למוטב.

לפרק הקודם               לתוכן העניינים                 לפרק הבא  
  

26 בינואר 2014

אות יב - הגדרה של "לא לשמה"


הגדרה של "לא לשמה"

יב. אבל יש להרהר לכאורה אחר דבריהם אלו: הלא מצאנו כמה לומדים, שלא הועיל להם העסק בתורה, שיזכו על ידי המאור שבה, לבא לשמה. אם מאור התורה מחזיר למוטב, למה לא כל מקיימי תורה ומצוות, מגיעים ל"לשמה"? אולי לפי דעתם הם כבר נמצאים ב"לשמה"? לכן בעל הסולם הביא באות י"א הגדרה של "לשמה": "להשפיע נחת רוח ליוצרו, ולא כלל להנאת עצמו".

אמנם, ענין העסק בתורה ומצוות שלא לשמה, הפירוש: שהוא מאמין בה' ובתורה ובשכר ועונש, והוא עוסק בתורה מחמת שה' צווה לעסוק, אבל משתף הנאת עצמו עם עשיית הנחת רוח ליוצרו. ואם אחר כל טרחתו בעסק התורה והמצוות, יוודע לו, שלא הגיעה לו על ידי העסק והטורח הגדול הזה, שום הנאה ותועלת פרטית, הוא מתחרט על כל יגיעתו שיגע, מטעם שהטריח את עצמו מתחילתו, שכסבור שגם הוא יהנה מטרחתו - כגון זה שלא לשמה נקרא.

ואף על פי כן התירו חז"ל את תחילת העסק בתורה ומצוות גם שלא לשמה. מטעם שמתוך שלא לשמה בא לשמה.

אמנם בלי ספק, אם העוסק הזה לא זכה עדיין לאמונת ה' ותורתו, שאמונה היא תנאי הכרחי ב"לא לשמה", אלא מתגורר בספיקות, לא עליו אמרו חז"ל שמתוך שלא לשמה בא לשמה. ולא עליו אמרו, שמתוך שמתעסקים בה, "המאור שבה מחזירם למוטב". כי המאור שבתורה אינו מאיר אלא לבעל אמונה. ולא עוד, אלא שמדת גודל המאור הזה, היא כמדת תוקף אמונתו. חוסר האמונה הוא הסיבה שלומדי תורה לא מגיעים ל"לשמה".

וקורה להם ההיפך מ"לשמה": אבל למחוסרי אמונה היא להיפך, כמו שכתוב: "למשמאילים, בה סם המוות", כי מקבלים חושך מהתורה, ונחשכות עיניהם. כי הם לומדים תורה לא להשגת המאור, אלא בגאווה מתגברת.


לפרק הקודם               לתוכן העניינים                 לפרק הבא  

  

25 בינואר 2014

אות יג - אמונה היא התנאי להופעת המאור שמעביר מ"לא לשמה" ל"לשמה"


אמונה היא התנאי להופעת המאור שמעביר מ"לא לשמה" ל"לשמה"

יג. וכבר משלו חכמים משל נאה על ענין זה, על הפסוק: "הוי המתאוים את יום ה'. למה זה לכם יום ה'? הוא חושך ולא אור!". משל לתרנגול ועטלף, שהיו מצפים לאור. אמר תרנגול הנמשל לבעל אמונה, לעטלף, הנמשל ללומד לא במטרה שהמאור יחזירו למוטב: "אני מצפה לאורה, שאורה שלי הוא. ואתה, למה לך אורה?".

ומובן היטב, שאותם הלומדים שלא זכו מתוך שלא לשמה לבא לשמה, היינו משום שהם מחוסרי אמונה, ועל כן לא קבלו שום מאור מהתורה, ועל כן בחשכה יתהלכון, וימותו ולא בחכמה.

אבל אותם, שזכו לאמונה שלמה, מובטחים בדברי חז"ל, שמתוך שמתעסקים בתורה אפילו שלא לשמה, "המאור שבה מחזירם למוטב", ויזכו, גם בלי הקדם של יסורים וחיי צער, לתורה לשמה, המביאה לחיי אושר וטוב בעולם הזה ובעולם הבא. ועליהם הכתוב אומר: "אז תתענג על ה' והרכבתיך על במתי ארץ". לכן רואים אצל לומדי תורה תוצאה הפוכה מזאת שהתורה צריכה להביא ללומדיה, שאפילו לא מגלים שנמצאים בחושך, בדומה לעטלף.

לפרק הקודם               לתוכן העניינים                 לפרק הבא