אות ה - השגת המטרה בזיכוך עצמי על ידי חיי צער ועמל בתורה

השגת המטרה בזיכוך עצמי על ידי חיי צער ועמל בתורה

ה. ועל פי המתבאר תבין דברי חז"ל במסכת אבות: "כך היא דרכה של תורה: פת במלח תאכל, ומים במשורה תשתה, ועל הארץ תישן, וחיי צער תחיה, ובתורה אתה עמל. אם אתה עושה כן, אשריך וטוב לך: אשריך בעולם הזה וטוב לך בעולם הבא".

ויש לשאול על דבריהם אלו: מה נשתנתה חכמת התורה משאר חכמות העולם, שאינן צריכות לסיגופים הללו ולחיי צער, אלא העמל לבד מספיק לגמרי בחכמות הללו לזכות בהן? וחכמת התורה, אף על פי שאנו עמלים בה במדה רבה, עדיין אינו מספיק לזכות בה, זולת על ידי הסיגופים של "פת במלח וחיי צער'"?

וסיומם של הדברים מפליא עוד יותר, שאמרו: "אם אתה עושה כן, אשריך בעולם הזה וטוב לך לעולם הבא". כי מובן שבעולם הבא אפשר שיהיה טוב לי, שיקבל שכר עבור כל העמל. אכן בעולם הזה, בעת שאני מסגף עצמי באכילה ושתיה ושינה ואני חי בצער רב, יאמרו על חיים כאלו: "אשריך בעולם הזה". הכאלו חיים "מאושרים" יקראו במובן שבעולם הזה? וודאי שישנה כאן הגדרה אחרת של "העולם הזה", "העולם הבא", "גוף", ו"זיכוך הגוף".

לפרק הקודם               לתוכן העניינים                 לפרק הבא  
  

אות ו - הזיכוך כדי להגיע ל"לשמה", מביא להשגת "טעמו וראו כי טוב ה'"

הזיכוך כדי להגיע ל"לשמה", מביא להשגת "טעמו וראו כי טוב ה'"

ו. אמנם לפי המבואר, אשר עסק התורה וקיום המצוות כהלכתן בתנאם החמור, שהוא בכדי להשפיע נחת רוח ליוצרו ולא לצורך הנאתו עצמו - אי אפשר לבא לזה אלא בדרך העבודה הגדולה וביגיעה רבה בזכוך הגוף  (הרצונות).

והתחבולה הראשונה היא, לפי סדר התיקון, להרגיל עצמו, שלא לקבל כלום להנאתו, ולא ליהנות אפילו בדברים המותרים והמוכרחים, שבצרכי קיום גופו, שהם: אכילה ושתיה ושינה, וכדומה מהכרחיים. באופן, שיסלק את עצמו לגמרי מכל הנאה, המלווה לו אפילו בהכרח בדרך ההספקה של קיום חייו. עד שחיי צער יחיה פשוטו כמשמעו. אפילו את הדברים ההכרחיים לקיום הגוף יקבל לא מרצון.

ואז, אחר שכבר התרגל בזה, וכבר אין בגופו שום רצון לקבל הנאה כל שהיא לעצמו, כאילו גופו לא קיים, אפשר לו מעתה לעסוק בתורה ולקיים המצוות בכדי להשפיע נחת רוח ליוצרו, ולא להנאת עצמו במשהו.

וכשזוכה בזה, רוכש כוונה להשתמש בכל רצון, כדי להשפיע לבורא נחת, אז זוכה בפעולות הללו לטעום, את החיים המאושרים, המלאים מכל טוב ועונג, בלי פגם של צער כל שהוא, המתגלים בעסק התורה והמצוה "לשמה". כמו שרבי מאיר אומר: "כל העוסק בתורה לשמה, זוכה לדברים הרבה. ולא עוד, אלא שכל העולם כולו כדאי לו. ומתגלין לו רזי תורה, ונעשה כמעין המתגבר". מכאן רואים ש"לשמה" היא פעולה שלא נועדה לתועלת עצמו אלא רק להנאת הבורא.

ועליו הכתוב אומר: "טעמו וראו כי טוב ה'", שהטועם טעם העוסק בתורה ומצות "לשמה", הוא הזוכה ורואה בעצמו את כוונת הבריאה, שהיא רק להיטיב לנבראיו, כי מדרך הטוב להיטיב. והוא השש ושמח במספר שנות החיים שהעניק לו ה', וכל העולם כולו כדאי לו.

לפרק הקודם               לתוכן העניינים                 לפרק הבא  

  

אות ז - שני שלבים בדרך ל"לשמה", ההכנה על ידי תורה, וחיי שלווה

שני שלבים בדרך ל"לשמה", ההכנה על ידי תורה, וחיי שלווה

ז. עתה תבין את שני הצדדים שבמטבע (שלבים) של העסק בתורה ומצות: כי צד (שלב) הא' - הוא דרכה של תורה. כלומר ההכנה הרבה, שהאדם צריך להכין את טהרת גופו, לטהר את הרצונות מהכוונות לתועלת עצמו, בטרם שיזכה לעצם קיום התורה והמצוות "לשמה". ואז, שעוד לא סיים את שלב א', בהכרח שעוסק בתורה ומצוות שלא לשמה, אלא בתערובות של להנאתו עצמו, שהרי עדיין לא הספיק לזכך ולטהר את גופו (הרצונות), מהרצון לקבל הנאות מהבלי העולם הזה. ובעת הזאת מוטל עליו לחיות חיי צער ולעמול בתורה מתוך ההסתר.

אכן אחר שגמר והשלים את דרכה של תורה, וכבר זכך גופו (הרצונות), ומוכשר לקיים התורה והמצוות לשמה, שפירושו בכדי להשפיע נחת רוח ליוצרו, הרי הוא בא לצד השני של המטבע (השלב השני), שהוא חיי עונג ושלוה רבה, שעליה היתה כוונת הבריאה "להיטיב לנבראיו". דהיינו, החיים המאושרים ביותר שבעולם הזה ובעולם הבא.

לפרק הקודם               לתוכן העניינים                 לפרק הבא  

  

אות ח - על פי חוכמת הקבלה האדם חייב תיקון לפני שהוא מגיע ל"לשמה"

על פי חוכמת הקבלה האדם חייב תיקון לפני שהוא מגיע ל"לשמה"

ח. והנה נתבאר היטב ההפרש הגדול בין חכמת התורה לשאר חכמות העולם: כי שאר חכמות העולם, אין השגתן מטיבה כלל את החיים שבעולם הזה. ועינינו הרואות ש"יוסיף דעת יוסיף מכאוב", כל ההתפתחות של האנושות לא הביאה אותה למצב טוב יותר אלא ההיפך. כי אפילו הספקה בעלמא לא יתנו לו בעד המכאובים והיסורים, שהולך וסובל במשך ימי חייו. על כן אינו מוכרח לתקן גופו (רצונותיו), ודי לו בעמל שנותן בעדם. כמו כל קניני העולם הזה, הנקנים ללא תיקון האדם, רק על ידי יגיעה ועמל עליהם.

מה שאין כן עסק התורה והמצות, שכל ענינם הוא להכשיר את האדם, שיהיה ראוי לקבל כל אותו הטוב, שבכוונת הבריאה "להיטיב לנבראיו", על כן, כדי לקבל את זה, וודאי שצריך לזכך גופו (הרצונות), שיהיה ראוי וכדאי לאותו הטוב האלקי.

לפרק הקודם               לתוכן העניינים                 לפרק הבא  

  

אות ט - רק מי שהשלים דרכה של תורה מגיע לאושר

רק מי שהשלים דרכה של תורה מגיע לאושר

ט. גם נתבאר היטב מה שאומרת המשנה: "אם אתה עושה כן, אשריך בעולם הזה". כי בכוונה גמורה דייקו זאת, להורות, כי חיי העולם הזה המאושרים, אינם מוכנים אלא רק למי שהשלים את דרכה של תורה, בתיקון הרצונות. באופן, שענין הסיגופים של אכילה שתיה שינה וחיי צער, האמורים כאן, המה נוהגים רק בעת היותו בדרכה של תורה, היינו כל עוד לא סיים את התיקונים. כי על כן דייקו ואמרו "כך היא דרכה של תורה".

ואחר שגמר דרך זו של שלא לשמה בחיי צער וסיגופים, מסיימת המשנה: "אשריך בעולם הזה", כי תזכה לאותו האושר והטוב שבכונת הבריאה. וכל העולם כולו יהיה כדאי לך. דהיינו אפילו העולם הזה. ומכל שכן לעולם הבא.

לפרק הקודם               לתוכן העניינים                 לפרק הבא  

  

אות י - השלמות נגנזה על מנת לאפשר בחירה ויגיעה

השלמות נגנזה על מנת לאפשר בחירה ויגיעה

י. וזהו שכתוב בזוהר על הכתוב: "ויאמר אלקים, יהי אור ויהי אור" - "יהי אור לעולם הזה ויהי אור לעולם הבא".

פירוש, כי מעשה בראשית בצביונם נבראו, ובכל קומתם נבראו. כבר במחשבת הבריאה נעשה המצב הסופי. דהיינו בתכלית שלימותם ותפארתם. ולפי זה, האור שנברא ביום א', יצא בכל שלימותו, הכולל גם חיי העולם הזה בתכלית העידון והנועם, כפי השיעור המתבטא בהמלות "יהי אור".

אלא, כדי להכין לאדם מקום בחירה ועבודה, עמד וגנזו לצדיקים לעתיד לבא, כדברי חז"ל. על כן אמרו בלשונם הצח: "יהי אור לעולם הזה". אמנם לא נשאר כן, אלא "ויהי אור לעולם הבא". כלומר, שהעוסקים בתורה ומצוות לשמה, זוכים בו רק לעתיד לבא, שפירושו אחר גמר הזדככות גופם (הרצונות) בדרכה של תורה, שכדאים אז לאור הגדול ההוא של גילוי הבורא גם בעולם הזה, כמו שכתוב: "עולמך תראה בחייך".

לפרק הקודם               לתוכן העניינים                 לפרק הבא  

  

אות יא - לימוד הקבלה מביא את המאור, שמעביר מ"לא לשמה" ל"לשמה"

לימוד הקבלה מביא את המאור, שמעביר מ"לא לשמה" ל"לשמה"

יא. אמנם אנו מוצאים ורואים בדברי חכמי התלמוד, שהקלו לנו את דרכה של תורה יותר מחכמי המשנה, על ידי התיקונים שעשו במערכת הנשמות. כי אמרו: "לעולם יעסוק אדם בתורה ובמצוות, אפילו שלא לשמה. ומתוך שלא לשמה, בא לשמה. והיינו, משום שהמאור שבה מחזירו למוטב".

הרי שהמציאו לנו ענין חדש במקום הסיגופים, המובאים במשנה אבות, (הנ"ל באות ה'), שהוא "המאור שבתורה", שיש בו די כח ללא סיגופים להחזירו למוטב, ולהביאהו לעסק התורה והמצות לשמה. שהרי לא הזכירו כאן סיגופים, אלא רק שהעסק בתורה ומצוות בלבד, מספיק לו אותו "המאור שבתורה המחזירו את האדם למוטב", שיוכל לעסוק בתורה ומצוות, בכדי להשפיע נחת רוח ליוצרו, ולא כלל להנאת עצמו, שהוא הנקרא "לשמה". ללא שום תנאים מוקדמים. וכל אחד יכול להתחיל לעסוק בתורה ומצוות, כדי למשוך את המאור שיחזירו למוטב.

לפרק הקודם               לתוכן העניינים                 לפרק הבא