פרק 61
"זה לעומת
זה עשה אלוקים"
אות קמט. ד'
עולמות אבי"ע של הקדושה ערוכים לעומת ד' עולמות אבי"ע של הקליפות
אות קנ. ד'
בחינות גילוי ההשגחה שבעולמות
אות קנא.
הקליפה של עולם העשיה - מכריע הכול לכף חובה, הקליפה של עולם היצירה - מר על
ההשגחה, הקליפה של עולם הבריאה וקליפה של עולם האצילות - מבטל את האהבה
אות קנב. קליפה דאצילות עומדת לעומת עולם הבריאה
של קדושה ולא לעומת עולם האצילות של קדושה
אות קנג. ד'
עולמות אבי"ע של הקליפות הם החיסרון של ד' עולמות אבי"ע של הקדושה
__________________________________________________________________________
__________________________________________________________________________
ד' עולמות
אבי"ע של הקדושה ערוכים לעומת ד' עולמות אבי"ע של הקליפות
קמט) ואחר שבאנו לכאן, אפשר ליתן איזה מושג והבחן, בד'
העולמות, הנודעים בחכמת הקבלה בשמות: אצילות, בריאה, יצירה, עשיה של הקדושה, ובד'
העולמות אבי"ע [אצילות, בריאה, יצירה, עשיה] של הקליפות,
הערוכים בסוד "זה לעומת זה", לעומת אבי"ע דקדושה הנזכרים למעלה.
ותבין כל זה מהביאור הנזכר למעלה, בד' הבחינות של השגת השגחתו יתברך, ומד' המדרגות
של האהבה. ונבאר מתחילה את ד' העולמות אבי"ע דקדושה. ונתחיל מלמטה מעולם
העשיה.
ד' בחינות גילוי ההשגחה שבעולמות
קנ) כי הנה נתבארו לעיל בדיבור המתחיל "והנה", ב' הבחינות הראשונות של ההשגחה, מבחינת הסתר פנים, עיין שם היטב. ותדע, ששניהם הם בחינת עולם העשיה, כי עם כן אִיתָא [יש] בספר עץ חיים (שער מ"ח פ"ג), אשר עולם העשיה רובו רע. וגם אותו מיעוט טוב, שישנו בו, מעורב גם כן יחד עם הרע, בלי להכירו, עד כאן לשונו.
פירוש, כי מצד ההסתר הא', כנזכר למעלה דיבור המתחיל
"משאין כן", נמשך שרובו רע, דהיינו, היסורים והמכאובים, שמקבלי ההשגחה
הזאת מרגישים, ומצד ההסתר הכפול, נמצא גם הטוב מתערב ברע, ואין הטוב ניכר לגמרי,
כנזכר למעלה דיבור המתחיל "והסתר".
והבחינה הראשונה של גילוי פנים, היא בחינת "עולם
היצירה", ועל כן אִיתָא בעץ חיים (שער מ"ח פ"ג), שעולם היצירה חציו
טוב וחציו רע, עד כאן לשונו. דהיינו, כמו שכתוב לעיל (דיבור המתחיל
"אמנם"), שהמשיג הבחינה הראשונה של גילוי פנים, שהיא בחינה א' של האהבה
התלויה בדבר, המכונה רק "תשובה מיראה", הוא נקרא "בינוני",
והוא חציו חייב וחציו זכאי, כנזכר למעלה.
והבחינה השניה של האהבה (כנזכר למעלה דיבור המתחיל
"הא'"), שהיא גם כן תלויה בדבר, אלא שאין שום זכר ביניהם, מהיזק ורע כל
שהוא. וכן בחינה ג' של האהבה, שהיא בחינה א' של "אהבה שאינה תלויה
בדבר", הנה הן שתיהן, בחינת "עולם הבריאה". ועל כן אִיתָא בעץ חיים
(שער מ"ח פרק ג'), שעולם הבריאה הוא "רובו טוב ומיעוטו רע, ומיעוט הרע
אינו ניכר", עיין שם היטב.
דהיינו, כמו שכתוב לעיל (דיבור המתחיל "ואומר"), בפירוש
הַבְּרָיְיתָּא, שמתוך שהבינוני זוכה למצוה אחת, הוא מכריע את עצמו לכף זכות,
שנקרא משום זה "רובו טוב", והיינו בחינה ב' של האהבה. ומיעוט הרע, שאינו
ניכר, שישנו בבריאה, נמשך מבחינה ג' של האהבה, שהיא "אינה תלויה בדבר".
וגם כבר הכריע את עצמו לכף זכות, אמנם עדיין לא הכריע את העולם כולו (כנזכר למעלה
דיבור המתחיל "ונתבאר"), שנמצא מזה, שמיעוטו רע, כי עדיין אין האהבה הזו
בבחינת נצחיות, כמו שכתוב שם, עיין שם היטב. אמנם, אין המיעוט הזה ניכר, כי עדיין
לא הרגיש שום רע והיזק, אפילו כלפי אחרים (כנזכר למעלה דיבור המתחיל
"הב'").
ובחינה ד' של האהבה, שפירושה "אהבה שאינה תלויה בדבר, וגם
היא נצחית" (כנזכר למעלה דיבור המתחיל "מידה" ודיבור המתחיל
"ואף על פי"), היא בחינת עולם האצילות. וזה שכתוב בעץ חיים, שבעולם
האצילות אין שום רע כל שהוא, ושם סוד הכתוב לא יגורך רע. כי אחר שהכריע גם את
העולם כולו לכף זכות, הרי האהבה נצחית ומוחלטת, ולא יצוייר עוד שום כיסוי והסתר
לעולם, כי שם מקום גילוי הפנים לגמרי, בסוד הכתוב "ולא יִכָּנֵף עוד מורֶיך,
והיו עיניך רואות את מורֶיך". כי כבר יודע כל עסקיו של הקדוש ברוך הוא עם כל
הבריות, בבחינת ההשגחה האמיתית, המתגלה משמו יתברך "הטוב והמיטיב לרעים
ולטובים", כנזכר למעלה.
באות
ק"נ בעל הסולם מתאר איך מסודרים ד' עולמות: אצילות בריאה יצירה עשיה וד'
בחינות ההשגחה, אלה כלפי אלה (ראה שרטוט 1).
שרטוט 1
לאחר שהאדם עובר גלגולים בעולם הזה, ללא הכרה מה קורה איתו ומה
תכלית מעשיו, וללא השאלה מהו הטעם בחייו, הוא מתחיל לראות את חייו בפרספקטיבה,
מתחילת ביאתו לעולם הזה ועד שצריך להגיע למטרה המסוימת, שנקבעה לו מראש עוד בעת
לידת נשמתו. ולפני שהאדם מכיר ומבין, הוא מתגלגל לעולם הזה כדי לרכוש רצון לקבל
גדול, שיאכזב אותו וידחוף אותו לרצון לקבל באיכות אחרת. לא רצון לתענוגים גדולים,
אלא רצון לתענוגים שמקורם איננו נמצא במישור העולם הזה, אלא אי שם מעבר לעולם הזה.
והאדם שמרגיש כך, הוא שמגיע ללימוד חוכמת הקבלה, כאמצעי להשיג
את המילוי. ואם הוא לומד נכון, הוא מזמין על עצמו כוחות כדברי הכתוב: "המאור
שבה מחזירו למוטב"[286]. ומתחיל לפסוע בדרגות של הכרת העולם הרוחני.
ומהו אותו עולם רוחני? מה שמתרחש עמוק בתוך
הנקודה שבלב. אותה נקודה שבלב מתחילה להתרחב בתוכו ולהרגיש תופעות חדשות, שהאדם לא
הרגיש קודם לכן, בזמן שהתפתח במישור העולם הזה, משך גלגוליו הרבים. אלא הרגיש דחף
לתענוגים גופניים, לכסף, כבוד, למושכלות.
אבל אם האדם מתחיל לפתח את הנקודה שבלב, אז מתחילות להיבנות בו
עשר ספירות של הנשמה, שבהן האדם מרגיש תופעות רוחניות. ובבניית הנשמה מנקודה ועד
הרחבתה למבנה אינסופי הנקרא עולם אין סוף, האדם עובר בתחילה שני שלבים ללא הכרה,
ללא הבנה, היכן הוא נמצא, הנקראים הסתר כפול והסתר רגיל. ולאחר שעובר אותם, ואוגר
בתוכו את כל תרי"ג החסרונות להכרת תכונת ההשפעה, להכרת הבורא, להכרת
הרוחניות, אז הוא נכנס לגילוי האור בתוך הרצונות הללו.
וגם הגילוי הזה גם הוא הדרגתי. בשלב הראשון האדם עובר גילוי
הנקרא שכר ועונש. ולאחריו גילוי ההשגחה בבחינת האהבה. וכך האדם מגיע לסוף בישול
הכלי, לתיקונו המלא של הכלי, הנקרא גמר תיקון. ונעשה דבוק לבורא בתכונת ההשפעה,
שאימץ וקיבל על עצמו את כל התיקונים, המתחייבים ממעמד המשפיע.
והשלבים הללו, שבהם האדם מרחיב את הנקודה שבלב עד לגודל של כלי
אינסופי, ובהתאם לתיקון הרצונות שלו בא האור העליון על אותן הספירות וממלא את הכלי
בהרגשת הבורא, בהרגשת תכונת ההשפעה, הם נקראים מדרגות. והמדרגות הללו מתחלקות לחמש
קבוצות עיקריות, הנקראות עולמות.
מעולם אין סוף הכול משתלשל דרך העולמות. בעולם אדם קדמון הנקרא
עולם הכתר, השפעת הבורא היא ללא התערבות הנברא. כמו שלומדים מד' בחינות דאור ישר.
אבל מעולם האצילות, שהוא כנגד חכמה, מתחיל הנברא. לכן עולם האצילות נקרא שורש או
מקור של "עַשַ"ן (עולם, שנה, נפש) וקיום (ראה שרטוט 2), כי הוא שורש
להשגחה ולהנהגה, לקשר בין בורא לנברא[287].
שרטוט 2
עולמות אצילות, בריאה, יצירה, עשיה, הם ירידת הכלים של ההנהגה
וההשגחה והנשמות שבתוכם, במדרגות שמהוות המעטה של השפעת האור על הנשמות. עולם
האצילות נברא, נבנה וסודר כמקור לעולמות בריאה, יצירה, עשייה, כולל העולם הזה, ללא
שום הבדל בקשרים, במרכיבים, בפרטים ובמספר החלקים. אלא ההבדל בין דרגה למדרגה, הוא
בחומר.
ההבדל בין החלקים והמרכיבים של עולמות אצילות, בריאה, יצירה,
עשייה, הוא בדומה למה שיורד ומתראה לנו בעולם הזה כהבדל בין מדַבר, חי, צומח ודומם.
אלא בעולמנו מדובר על חומר של רצון לקבל. חומר שהוא שונה לחלוטין. לא שונה במקצת,
אלא בעל איכות הפוכה לחלוטין. ומפני שכולנו נמצאים באותה איכות של רצון לקבל, אין
לנו יכולת לתאר לעצמנו את התמונה ההפוכה. כי היא הפוכה עוד למטה מהסתר כפול, עד
שאי אפשר לעשות שום היפוך שלה ולדמיין ממנה את העולם העליון. למרות שגם בעולמנו יש
"עולם", "שנה", "נפש" ו"קיומם".
וכדי להתאים לנו את סדר העולמות עם סדר מדרגות ההסתר והגילוי,
מידות התיקון של האדם מרשע לצדיק, מהשגחה שנראית רעה ועד להשגחה טובה. בעל הסולם
חוזר על דבריו הקודמים ומספר לנו באיזו תורה האדם עוסק, בתורת הנגלה או בתורת
הנסתר, בהתאם למקומות שבהם הוא נמצא בהשגתו, בתפיסתו, בקשר שלו עם הבורא.
תחילה נמצאים בהסתר כפול והסתר רגיל, ולאחר מכן האדם עובר
מחסום ונכנס לגילוי, לתיקון הכלים. כלומר, ככל שהוא מתקן את הכלים שלו בהתאם להשפעה,
מתגלה בתוך הכלים הללו תכונת ההשפעה, אור העליון, בורא. וזה נקרא לעבור מחסום
ולהיכנס להשגחת שכר ועונש ולהשגחה של אהבה נצחית. באות ק"נ הוא מסביר איך מסודרים
העולמות לפי ההסתר והגילוי.
ולפעמים בעל הסולם מתאר את העולמות בצורה אחרת, כי קשה להסביר
אותם כתמונה אחידה. האם לפי אורות, או לפי כלים, או לפי תיקונים ועביות. אלא תלוי
על מה שמים את הדגש, או על קליטת החומר או היכן האדם נמצא בלי ידיעה ועוד.
לכן ב"הקדמה לספר הזוהר" בעל הסולם מתאר כמה האדם
צריך להשקיע כדי בעצמו לגלות בתוכו, בתוך הכלים שלו, אור הקטן ביותר של נפש דנפש,
במלכות דמלכות דעשיה. אבל בהקדמה הזאת הוא מתאר את מלכות דעשיה ואת עולם העשיה
בכללות כהסתר. וצריך להבין את הקשר ביניהם כדי לדעת איך זה מסתדר יחד.
הקליפה של עולם העשיה - מכריע
הכול לכף חובה,
הקליפה של עולם היצירה - מר
על ההשגחה,
הקליפה של עולם הבריאה וקליפה
של עולם האצילות - מבטל את האהבה
קנא) ובזה תבין גם כן בחינת ד' העולמות אבי"ע דקליפה,
הערוכים לעומת אבי"ע דקדושה, בסוד "זה לעומת זה עשה אלקים". כי
המרכבה של הקליפות דעשיה, היא מבחינת הסתר הפנים בב' דרגותיה, שמרכבה ההיא שולטת,
כדי לגרום לאדם, שיכריע הכל לכף חובה, חס ושלום.
ועולם היצירה דקליפה, תופס בידיו את כף החובה, שאינה מתוקנת
בעולם היצירה דקדושה (כנזכר למעלה דיבור המתחיל "ולפיכך"). ובזה שולטים
על הבינונים, המקבלים מעולם היצירה, כנזכר למעלה, בסוד "זה לעומת זה עשה
אלקים".
ועולם הבריאה דקליפה, יש בידיהם אותו הכח, כדי לבטל את
"האהבה התלויה בדבר", דהיינו, רק לבטל את הדבר, שבו נתלית האהבה.
והיינו, הבלתי שלימות שבאהבה דבחינה ב'.
ועולם האצילות דקליפה, הוא שתופס בידיו, אותו מיעוט הרע שאינו
ניכר, שיש בבריאה, מכח בחינה ג' של האהבה, שאף על פי שהיא אהבה אמיתית, מכח
"הטוב והמטיב לרעים ולטובים", שהיא בחינת אצילות דקדושה, עם כל זה, כיון
שלא זכה להכריע באופן זה גם את העולם כולו לכף זכות, יש כח ביד הקליפה, להכשיל את
האהבה, מכח ההשגחה על האחרים (כנזכר למעלה דיבור המתחיל "הב'").
קליפה דאצילות עומדת לעומת
עולם הבריאה של קדושה
ולא לעומת עולם האצילות של
קדושה
קנב) וזה שכתוב בעץ החיים, אשר עולם האצילות של הקליפות, עומד
לעומת עולם הבריאה, ולא לעומת האצילות, עיין שם. דהיינו, כמו שנתבאר, כי עולם
אצילות דקדושה, שמשם נמשכת רק בחינה ד' של האהבה, הרי שאין שם שליטה לקליפות כלל,
היות שכבר הכריע את כל העולם לכף זכות, ויודע כל עסקיו של ה' יתברך, גם בהשגחתו על
כל הבריות, מהשגחת שמו יתברך "הטוב והמיטיב לרעים ולטובים".
אלא בעולם הבריאה, שמשם נמשכת הבחינה הג', שעדיין לא הכריעה את
העולם כולו, ועל כן יש עוד אחיזה לקליפות. אלא, שקליפות אלו, נבחנות לאצילות
דקליפה, להיותם לעומת בחינה ג', שהיא "האהבה שאינה תלויה בדבר", כנזכר
למעלה. שאהבה זו היא בחינת אצילות.
לפני שהאדם נכנס לעולם האצילות עליו להתגבר על הקליפות כנגד
עולם האצילות. הקליפות כנגד עולם האצילות
נמצאות לפני עולם האצילות, למטה מפרסא, כנגד עולמות בריאה, יצירה ועשיה
(ראה "פרסא" ו"קליפה" נגד אצילות" בשרטוט 3).
שרטוט 3
באות קל"ג בעל הסולם מביא משל על המאבק של האדם בקליפות.
הוא מתאר אנשים שרצים ומטפסים על ההר להיכל המלך, שכל פעם נדחים באכזריות על ידי
שומרים קשוחים וחזקים, השומרים בדרך, היינו, הקושי לטפס על ההר, אינו אלא הקליפה
שמתראה כך לאדם. אלה הכוחות שעדיין לא מתוקנים באדם. הכוחות האגואיסטיים שמחזיקים
אותו, ולא נותנים לו להמשיך בדרך, אלא מבלבלים אותו ומסיטים אותו מן הדרך. אותם
הרצונות לקבל הלא מתוקנים, שהם כנגד המירוץ להשגת המטרה. אבל בהפרעות הללו הם
מכוונים את האדם בדיוק למטרה, ומראים לו את הכיוון, היכן לתקן את עצמו ועל מה
להוסיף יגיעה.
התפקיד של הקליפה הוא חשוב מאוד. אם הקליפה לא קמה ומראה את
עצמה כלפי הקדושה, והאדם לא מרגיש שנמצאים בו כלים כאלה, אלא הם נותרים בו שקטים, הוא
לא יכול להתקדם. לכן בזמן ההכנה, כשהנקודה שבלב מתעוררת ונכנסים להסתר כפול והסתר
רגיל, צריך להוסיף רצון ומרגישים שאין רצון, כי אין עדיין קליפות. האדם לא מרגיש
את האופן של הרצון, מי מבלבל אותו, איזה רצון, באיזה כיוון, כלפי מי, ולא יודע איך
להתקדם.
הקליפה היא ההסבר הפנימי שנוצר באדם, שהוא המועיל ביותר
להתקדמותו. ולכן "זה כנגד זה ברא אלוקים"[288]. כלומר, "חציו חייב
וחציו זכאי"[289], חצי טוב וחצי רע, הם חצי קדושה וחצי קליפה (ראה "2/1
קדושה" "2/1 קליפה" בשרטוט 3). אותם הכלים הלא מתוקנים, שמתעוררים
לפני שהאדם עצמו פונה אליהם ומעורר אותם. כי באותם זמנים שלא מתעוררים גם הטוב וגם
הרע, יש צורך להשקיע יגיעה רבה, כדי שתהיה באדם התעוררות לרצון כלשהו, טוב או רע.
בזמנים חסרי תועלת, שהוא לא מרגיש לא טוב ולא רע, אלא
"נמצא תלוי בין שמים וארץ"[290], וקשה לו להוציא את עצמו ממצב של חוסר
הרגשה, חוסר הכרה, חוסר הבנה. כי יש לו חוסר בכל, ובעצם לא חסר לו כלום. אז
הקליפות הם הכוחות הטובים, כַּלְבִין דְחַצִּיפִין [הכלבים החצופים]"[291], שמתנפלים
על האדם, ומעוררים ומזרזים אותו למהר ולהגיע למטרה. כמו שכתוב על פרעה, שהכביד על
עם ישראל את עול העבדות, ולא נתן להם תבן ולבנים לבנות, כדי למרר להם את החיים
שיחפשו בעצמם. אבל הוא שמוציא את האדם משלוותו, ומכוון אותו נכון למטרה. כדברי
הכתוב: "פרעה הקריב", היינו, קֵרֵב "את בני ישראל לאבינו שבשמים"[292].
לכן צריך לראות את הכוחות שכביכול מתעוררים כנגד האדם בעולמות
יצירה ובריאה, ככוחות המועילים ביותר. אבל רק לאדם שנמצא בסביבה מסודרת ותומכת של
ספרים, קבוצה ומדריך, המאפשרת לו לעבור מהר את השומרים, ולהגיע להיכל המלך.
ב י א ו ר י ם נ ו ס פ י ם
מהיכן מתחילות הקליפות?
בעולם הזה אין קליפות, אלא רק "עולם, שנה, נפש, וקיום
המציאות", בחומר שלנו, בחומר של רצון לקבל. האור לא יכול לעבוד בתוך רצון
לקבל אלא בצורה מוסתרת, בהתלבשות בכוחות ובחוקים גשמיים, בהתאם לחומר. ולכן גם
הכוחות החיוביים והשליליים שיש בעולם הזה, הם כולם בתוך הרצון לקבל. כלומר, החומר
שלהם הוא שונה.
בעולם הרוחני לרצון לקבל יש תכונות מתוקנות ותכונות לא
מתוקנות. בתכונות המתוקנות משתוקקים להשפעה, ובתכונות הלא מתוקנות משתוקקים לקבל.
והאדם יודע מהי קבלה ומהי השפעה. "קבלה" נקרא, כמו פרעה לרצות שהבורא
ישרת אותי. האדם רואה את התענוגים הרוחניים שיש בכוח העליון, בהתגלות האלוקות,
בהשפעה, ורוצה שהתכונה הזאת תמלא את הכלים דקבלה שלו.
בדומה בעולם הזה לאדם שצובר ידע, כוח וממון רב, ומתחלק עם כל
העולם. ולכן בכל העולם מכבדים אותו ומודים לו ומשבחים אותו. אבל מקנאים במעמדו, לא
משום שחילק את הכול ונתן לכולם, כי זה איננו מובן לאיש, אלא מבינים ורוצים את
הכבוד והערכה שהוא מקבל מכולם. אבל הרצון הזה שלהם נקרא "להשפיע על מנת
לקבל". בעולמנו זה מתבטא בצורה חומרית בלבד, מה שאין כן ברוחניות, שם הקליפה
היא ממש כנגד הקדושה.
ד' עולמות אבי"ע של הקליפות הם החיסרון של ד' עולמות אבי"ע של
הקדושה
קנג) ונתבארו היטב, ד' עולמות אבי"ע דקדושה והקליפות, שהן
בחינת הלעומת של כל עולם ועולם, שהם מבחינת החסרון, שיש בעולם שכנגדו בקדושה, והם
שמכונים ד' עולמות אבי"ע של הקליפות, כמבואר.
עניין העולמות איננו
חלוקה מלאכותית של תיקון הכלים, אלא כל אחד מהעולמות כולל תרי"ג כלים. זאת
אומרת, מנקודה שבלב הנשמה של האדם רק מתרחבת. באותן עשר ספירות או תרי"ג
רצונות, היא עולה ומתקנת את עצמה לרמה אחת, אחר כך לרמה שנייה, לרמה שלישית ולרמה
רביעית. לכן מחלקים לרמות, וכל שחזור של תיקון ברמה יותר גבוהה, מכנים אותו כעולם
אחר, כי תרי"ג הרצונות מקבלים תוספת מהותית לעומת מצבם הקודם (ראה
"ע"ס" ו"תרי"ג" בהתאם ל"עשיה",
"יצירה", "בריאה", "אצילות" בשרטוט 4).
שרטוט 4
בנקודה שבלב, תרי"ג הרצונות גלומים כמו גנים בזרע,
שמכילים את כל המידע העתידי והתכונות העתידות להתפתח באדם. הכל מוגדר ונמצא בלי
צורך לשנות, למעט בחירתו החופשית של האדם, שאותה האדם עצמו להוסיף. ומהי אותה
בחירה? הבחירה בסביבה. זאת אומרת, במידת האור מקיף (ראה "או"מ"
בשרטוט 4) שיצליח להאיר עליו, כדי שיתקדם יותר מהר. ותרי"ג הכלים הללו של עשר
ספירות, הם שנמצאים כל פעם בתיקון מהותי אחר ושונה.
מצד הכלים, אלה מצבי תיקון הנקראים: הסתר כפול, הסתר רגיל, שכר
ועונש ואהבה נצחית. מצד מהות התיקון הם מוגדרים: כולו רע, רובו רע, חציו טוב וחציו
רע, כולו טוב. ומצד ההשגחה, מצד גילוי הבורא, קוראים להם: הסתר כפול, הסתר רגיל,
השגחת שכר ועונש והשגחה של אהבה נצחית. אבל הכול רק כינויים שונים של יחס בין אור
לכלי.
ויש ביחס הזה הבחנות פנימיות רבות ושונות. כי הכלים מיתקנים לא
רק לפי עביותם, אלא לפי קשרים אחרים שבין תרי"ג האיברים שבתוך הנשמה. כמו שבגוף
האדם יש איברים שהם בולטים כמו ידיים ורגליים,. אך אינם חשובים כמו, טחול, כבד
וכליות, שהם הכרחיים לקיומו של האדם. וכך הכלים לא מסודרים בהכרח לפי עביותם, אלא לפי
סדר אחר של חשיבות שיש ביניהם. מפני שהכלים העבים בהצטברות מיוחדת ביניהם, מתפקדים
ברמה אחרת, ונעשים חשובים יותר מכלים זכים. זאת אומרת, הם מגיעים לתיקון מהר יותר
מכלים זכים, למרות שהכלים הזכים צריכים להגיע לתיקון לפניהם. ההבחנות הללו מסודרות
גם לפי היחס בין ג' קליפות הטמאות לבין הקדושה, ולבין "קליפת נוגה"
שביניהם.
כל ההבחנות הללו אינן מתבררות לאדם מתוך לימוד בספרי קבלה
המעטים שכתבו המקובלים, אלא מתוך הניסיון שהאדם רוכש בדרך. כי כל המדרגות דומות.
וכל אדם שנכנס לגילוי ולו הקטן ביותר, הוא כבר מתחיל להבין את העקרונות לפיהם
הכלים מגיעים לתיקון, ואת סדר סיבה ומסובב שבהם. והניסיון שהאדם רוכש, הוא נקרא תורה.
הוא עובר על כל תרי"ג הכלים שלו ומתקן אותם, וזה נקרא, שמקיים תרי"ג
מצוות ומהתהליך הזה הוא לומד תורה, היינו, את כל הדרך שעוברת בתרי"ג הכלים.
ולכן תורת הקבלה לומדים תחילה בסוד, ורק לאחר מכן בדרוש, רמז ופשט. כי האורות
הולכים ומתגלים באותם הכלים.
והאדם רואה את הסדר בין הכלים, באיזו צורה הם מתחברים, באיזה
חוקים הם מתנהגים ומונהגים. ומתוך זה הוא רוכש את התוֹכְנַה הנכונה של הכלים שלו,
של תרי"ג הרצונות שבתוך הנשמה. וזה נקרא לרכוש תורה, להבין את התורה. זאת
אומרת, איך הבורא ברא את הכלים, איך הוא סידר אותם בתוך גוף נשמת האדם. ואיך הם
מלכתחילה מחוברים כך להיות ב"על מנת להשפיע", מותאמים להפליא להשפעה לא
מוגבלת מצד האור.
האדם לאט לאט משיג איך אפשר במספר מוגבל של כלים ובחיבור קבוע
ביניהם שנקרא "עולם, שנה, נפש", להגיע ל"קיום המציאות" שכולו
רק להשפעה.
ב י א ו ר י ם נ ו ס פ י ם
מהי "קליפה נגד רע" בעולם הבריאה?
עולם הבריאה, שמתחלק כמו כל העולם ללמעלה מחזה ולמטה מחזה,
רובו טוב כנגד בחינה ב' של אהבה. וכנגד אותו מיעוט רע שיש בו, יש קליפה הנקראת
"קליפה נגד רע" (ראה "קליפה נגד רע" בשרטוט 4).
____________________________________________________________
[286] איכה רבה, הקדמה, ב: "המאור שבה היה
מחזירן למוטב".
[287] ראה באותיות קמב, קמד ל"הקדמה לתלמוד עשר
הספירות", כמובא בפרק "מהות חוכמת הקבלה" בעמ' 445.
[288] קהלת ז, יד: "ביום טובה היה בטוב וביום
רעה ראה גם את זה לעמת זה עשה האלקים על דברת שלא ימצא האדם אחריו מאומה".
[289] על כך ראה אות קטו ל"הקדמה לתלמוד עשר
הספירות" כמובא בפרק "חציו חייב חציו זכאי" בעמ' 392.
[290] על המונח "נמצא תלוי בין שמים וארץ"
ראה הסבר בפרק "דרגת האהבה השלמה" בעמ' 388.
[291] זמירות שבת להאר"י ז"ל: "לְבַר נטְלִין וְלָא עַלִּין הֲנֵי כַּלְבִּין דְחַצִּיפִין
[לחוץ נוסעים ואינם נכנסים, אותם הכלבים החצופים]".
[292] ספר הזהר עם פירוש הסולם, פרשת בשלח,
אות סה (לזוהר, חלק ב, דף סה ע"א): "ופרעה הקריב (שמות יד, י): רבי יוסי
אמר שהקריבם לתשובה".
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה