הבחירה אפשרית רק בזמן הסתר, אבל עיקר העבודה היא לאחר תשובה
מאהבה, כי אז תתקיים באדם מחשבת הבריאה ליהנות לנבראיו
קלג. גם יש לדעת, שמה שאמרנו, שאין ענין הבחירה נוהג אלא בזמן הסתר
הפנים, אין הכוונה שאחר שזכה להשגחה של גילוי פנים אין לו עוד שום טורח ויגיעה
בעסק התורה והמצוות, אלא אדרבה עיקר העבודה בתורה ומצוות כראוי מתחילה אחר שזכה
האדם לתשובה מאהבה, כי רק אז אפשר לו לעסוק בתורה ומצוות באהבה ויראה, כמצווה
עלינו, "ולא נברא העולם אלא לצדיקים גמורים".
אלא הדבר דומה למלך,
שחשק לבחור לעצמו כל אוהביו הנאמנים לו ביותר שבמדינה, ולהכניסם לעבודתו בהיכלו
פנימה. מה עשה: נתן צו גלוי במדינה, שכל הרוצה כקטן כגדול יבא אליו לעסוק בעבודות
הפנימיות שבהיכלו. אבל העמיד מעבדיו שומרים רבים על פתחו של ההיכל, ובכל הדרכים
המובילים להיכלו. וציווה אותם להטעות בערמה את כל המתקרבים להיכלו, ולהדיחם מהדרך
המוביל להיכל.
וכמובן שכל בני
המדינה התחילו לרוץ להיכל המלך. אמנם נידחו בערמת השומרים החרוצים. ורבים מהם
התגברו עליהם, עד שהצליחו להתקרב אל פתח ההיכל. אלא ששומרי הפתח היו חרוצים ביותר.
ומי שהוא שהתקרב אל הפתח, הסיתו אותו והדיחו אותו במזימה רבה, עד ששב כלעומת שבא.
וכן חזרו ובאו ושבו,
ושוב התחזקו וחזרו ובאו ושבו, וכן חזרו חלילה כמה ימים ושנים, עד שנלאו מלנסות
יותר. ורק הגבורים מהם, אשר מידת סבלנותם עמדה להם, וניצחו את השומרים ההם ופתחו
הפתח, זכו תיכף לקבל פני המלך, שמינה כל אחד על משמרתו המתאימה לו.
וכמובן, שמאז ואילך
לא היו להם עוד עסקים עם השומרים הללו, שהסיתו והדיחו אותם ומררו את חייהם כמה
ימים ושנים בהלוך ושוב על הפתח, כי זכו לעבוד ולשמש מול הדר אור פני המלך בהיכלו
פנימה.
כן הוא הדבר בעבודת הצדיקים
הגמורים, שהבחירה הנוהגת בעת הסתר פנים, וודאי אינה נוהגת עוד מעת שפתחו הפתח
להשגת ההשגחה הגלויה. אמנם מתחילים בעיקר עבודת ה' שמבחינת גילוי פנים. שאז
מתחילים לפסוע על המדרגות הרבות ש"בסולם המוצב ארצה וראשו מגיע השמימה",
כמו שכתוב: "וצדיקים ילכו מחיל אל חיל". וכמו שכתוב, ש"כל צדיק
וצדיק נכווה מחופתו של חברו". אשר העבודות הללו מכשירות אותם לחפץ ה',
שתתקיים בהם מחשבת ה' שבבריאה, שהיא "כדי להנות לנבראיו", כידו הטובה
והרחבה.
