פרק 1 - טענות נגד לימוד חוכמת הקבלה (אות א)

פרק 1

טענות נגד לימוד חוכמת הקבלה

אות א. המחיצה ביננו לבין חוכמת הקבלה היא מקור כל הייסורים

 _________________________________________________________________________________

המחיצה בינינו לבין חוכמת הקבלה היא מקור כל הייסורים

א) בְּרֵישׁ מִלִּים [בתחילת הדברים], מצאתי לי צורך גדול, לפוצץ מחיצת ברזל, המצויה ומפסקת, בינינו לבין חכמת הקבלה, מעת חורבן הבית ואילך, עד דורנו זה, שהכבידה עלינו במדה חמורה מאד, ומעוררת פחד, שלא תשתכח חס ושלום מישראל. והנה, כשאני מתחיל לדבר, על לב מי שהוא, אודות העסק בלימוד הזה, הנה היא:

שאלתו הראשונה: למה לי לדעת, כמה מלאכים בשמים, וכיצד נקראים בשמותיהם, האם לא אוכל, לקיים כל התורה כולה, בפרטיה ודקדוקיה, בלי ידיעות הללו?

שנית ישאל: הלא כבר קבעו חכמים, שצריכים מתחילה, למלאות כריסו בש"ס ובפוסקים. ומי הוא, שיוכל לרמות את עצמו, שכבר גמר כל התורה הנגלית, ורק תורת הנסתר חסרה לו?

שלישית, הוא מפחד, שלא יחמיץ חס ושלום, מחמת העסק הזה. כי כבר קרו מקרים, שנטו מדרך התורה, בסבת העסק בקבלה. ואם כן הצרה הזאת, למה לי? ומי פתי יכניס את עצמו בסכנה, על לא דבר?

רביעית: אפילו החובבים את הלימוד הזה, אינם מתירים אותה, אלא לקדושים משרתי אל, ו"לא כל הרוצה ליטול את השם, יבא ויטול"?

חמישית, והוא העיקר: כִּי קַיְימָא לָן בְּכֹל סָפֵק, אֲשֶׁר פּוּק חָזֵי מָאי עָמָא דָבָּר  [כי נהוג לנו בכל ספק, אשר צא וראה מה העם עושה], ועיני הרואות, שבני תורה שבדורי, כולם המה עמי בדעה אחת, ושומטים ידיהם מלימוד הנסתר, וגם מיעצים לשואליהם, שבלי שום פקפוק, מוטב ללמוד דף גמרא, במקום העסק הזה?

באות א' ל"הקדמה לתלמוד עשר הספירות" כותב בעל הסולם, שרצונו לפוצץ את מחיצת הברזל, שמפרידה בינינו לבין חוכמת הקבלה. הוא המקובל היחיד, ששם לעצמו כמטרה לפוצץ מחיצה זו, שעד כה אף אחד לא הצליח להתגבר עליה. ואיך לבצע זאת - על כך הוא כותב לנו בהקדמה זו.

בעל הסולם אומר, שחוכמת הקבלה חיונית לכולנו. כי בלעדיה רע ל"ישראל", לאלה שמשתוקקים לבורא, ואין ביכולתם להתקיים. הם עלולים להגיע להתרחקות כזאת מחוכמת הקבלה עד שבלתי אפשרי יהיה לחזור אליה.

ומתי היה העם מקושר עם חוכמת הקבלה? לפני חורבן הבית השני. מזמנו של אברהם אבינו ועד חורבן בית המקדש השני כל העם היה במצב של השגה רוחנית. מאז שאברהם ייסד קבוצת מקובלים, אותם שבעים נפש שירדו למצרים, שהיו לשישים ריבוא נשמות שיצאו ממצרים וקיבלו את התורה, ועד שהגיעו לדרגת בית המקדש הראשון, כולל הירידה לרמת בית המקדש השני, כולם היו בהכרה של העולם הרוחני. כולם היו בהשגה של כל המציאות הקיימת, הכירו את הבורא ואת המצב הרוחני שבו מתקיימות נשמות בעלות חיים נצחיים.

אבל כיום המציאות שלנו, היא קיום בחוסר הכרה, במצב שהאדם נמצא בערפול חושים בלי להרגיש מאומה. כל אחד מאתנו כמו חי במציאות אחרת ואינו מרגיש בכך. ולכן אבדה לישראל הרגשת העולם הרוחני בזמן חורבן בית המקדש. החורבן הוא באובדן ההרגשה. אלא שעלינו לחזור לאותה ההרגשה הרוחנית, כי היא החיים האמיתיים, השלמים והנצחיים. והאמצעי להגיע אליה הוא לימוד חוכמת הקבלה.

אבל, כאשר מתחילים לדבר על ליבם של אנשים, כשמנסים לקרב אותם ללימוד, כפי שאומר בעל הסולם באות א', נתקלים בדעות ששוללות את לימוד הקבלה בתואנות כגון, שהלימוד לא נועד לכולם, שהלימוד מסוכן, ושעוד מוקדם. תירוצים אלה היו נכונים לתקופת הגלות, והמציאו אותם המקובלים עצמם. הם שחינכו את העם לגישה כלפי חוכמת הקבלה ולפיה לא כולם יכולים ללמוד, אלא טוב ובטוח יותר ללמוד דף גמרא, ואסור "לקפוץ" מעל הקיום הזה. אלא תחילה יש לעסוק בלימוד אחר, ורק לאחר מכן לבוא ללימוד חוכמת הקבלה.

וכך יוצא, שהטיעונים שטוענים כיום אנשים שלא רוצים ללמוד חוכמת הקבלה הם היו טיעונים מוצדקים בתקופה היסטורית מסוימת. אבל כנגדם יש תשובה אחת בלבד: התנאים שהרחיקו את האנשים מלימוד חוכמת הקבלה אינם תקפים יותר בדורנו, כי אין יותר צורך לשמור על האדם מפני ידיעה מוקדמת מדי של החוכמה ביחס להתפתחותו. להפך, הריחוק מחוכמת הקבלה יגרום לו נזק.

ולמרות שאותו ריחוק נמשך לנו מחורבן בית המקדש, רק בדור הזה הגיעה העת לשבור את מחיצת הברזל. ועלינו מוטל לשבור אותה ולהגיע ללימוד נכון של חוכמת הקבלה, כדי לזכות על ידה למטרת הבריאה. לכן בעל הסולם מציב את כל השאלות הללו, ובהמשך משיב עליהן אחת לאחת, ומסביר למה לדורות הקודמים היו קיימים תנאים מוקדמים שבדורנו כבר אינם מציאותיים.