העוסק בתורה קובע, אם עוסק בנגלה או בנסתר
קמז. וכדי לקרב הדבר מעט אל השכל, אתן לך דוגמא. למשל, כי בעוד שהיה האדם
בזמן הסתר פנים, הנה בהכרח שהאותיות ולבושי התורה היו מסתירים את ה', כי על כן
נכשל על ידי הזדונות והשגגות שעשה. ואז היה מוטל תחת שבט העונש, המלבושים הגסים
שבתורה, שהם טומאה ואיסור ופסול וכדומה.
אמנם בעת שזוכה
להשגחה הגלויה ולבחינת תשובה מאהבה, שהזדונות נעשו לו כזכויות, הרי כל הזדונות
והשגגות שנכשל בהם מעת היותו תחת הסתר פנים, הנה נתפשטו עתה מלבושיהם הגסים והמרים
מאד, ונתלבשו בבחינת לבושי אור ומצווה וזכויות. כי אותם הלבושים הגסים בעצמם
נתהפכו לזכויות, שהמה עתה בחינת לבושים הנמשכים מעולם האצילות או בריאה, שהמה אינם
מכניפים ומכסים על ה"מורה", אלא אדרבה "והיו עיניך רואות את מורֶיך".
הרי שאין שום חילוף
של משהו בין תורה דאצילות לתורה שבעולם הזה, דהיינו בין חכמת הקבלה לתורת הנגלה.
אלא שכל ההבחן הוא רק בבחינת האדם העוסק בתורה. ושנים עוסקים בתורה, בהלכה אחת
ובלשון אחת ממש, ועם כל זה לאחד תהיה התורה ההיא בבחינת חכמת הקבלה ותורה דאצילות,
ולשני תהיה תורה דעשיה ונגלה.
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה