העיסוק בתורה חייב להיות "לשמה", כדי שיזכה על ידה לחיים
צז. ולפיכך הזהירונו חז"ל במקומות הרבה על תנאי המחוייב בעסק
התורה, שיהיה "לשמה" לשם
התורה דווקא. דהיינו, באופן שיזכה על ידיה
ל"חיים", כי תורת חיים היא. ולדבר זה היא ניתנה לנו, כמו שכתוב:
"ובחרת בחיים".
ולפיכך מוכרח כל אדם בשעת העסק בתורה, להתייגע בה וליתן דעתו ולבו למצוא בה את אור "פני" מלך חיים, דהיינו השגת ההשגחה הגלויה, שנקראת "אור הפנים".
וכל אדם מוכשר לזה,
כמו שכתוב: "וּמְשַחֲרַי יִמְצָאֻנְנִי". וכמו שכתוב: "יגעתי ולא
מצאתי, אל תאמן". וכלום חסר לו לאדם בדבר זה, רק היגיעה בלבדה. וזה שאמר:
"כל העוסק בתורה "לשמה" תורתו נעשית לו סם חיים". דהיינו רק
שיתן דעתו ולבו לזכות ל"חיים", שזהו פירושו של "לשמה".
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה