למה האדם חייב לעמוד נגד כל העולם ולראות את עצמו כרשע
פו. ועתה מובן לנו היטב, מה שהקשינו בענין השבועה, שמשביעין את הנשמה
טרם ביאתה לעולם הזה, אשר "אפילו כל העולם אומרים לך, צדיק אתה, אתה תהיה בעיניך
כרשע".
שהקשינו: מאחר שהעולם
כולו מסכימים עמו על זה שרואה עצמו שהוא צדיק, למה מחויב להחזיק עצמו כרשע, למה חייב לעמוד נגד דעתו של כל העולם וכל העולם כולו לא יהיה נאמן לו? ויש עוד להוסיף להקשות על הלשון
"ואפילו כל העולם כולו אומרים". מה ענין העדות של העולם כולו לכאן? והלא
האדם יודע בעצמו יותר מכל העולם כולו, והיה לו להשביעו: "שאפילו אתה יודע
בעצמך, שצדיק אתה, אתה תהיה בעיניך כרשע"?".
וביותר קשה, הלא כתוב:
"ידע איש בנפשו, אם צדיק גמור הוא או לא". הרי, שיש חיוב ומציאות להיות
באמת צדיק גמור. ולא עוד אלא מחוייב לחקור ולידע בעצמו את האמת הזו. ואם כן איך
משביעים את הנשמה, ש"תמיד תהיה בעיניה כרשע", ושלא תדע לעולם את האמת
בעצמה, אחר שחז"ל חייבו את ההיפך?
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה