האדם שמצטער עם הציבור, זוכה ורואה בנחמת הציבור
קכב. וצריכים להבין הכתוב: "בזמן שהציבור שרוי בצער, אל יאמר אדם,
אלך לביתי ואוכל ואשתה, ושלום עליך נפשי. ואם עושה כן, עליו הכתוב אומר, והנה ששון
ושמחה, הרוג בקר ושחוט צאן, אכול בשר ושתות יין, אכול ושתו, כי מחר נמות. מה כתוב אחריו: ונגלה באזני ה' צבאות, אם יכופר העוון
הזה לכם עד תמותון. עד כאן מידת בינונים. אבל במידת רשעים כתוב: באו אקחה יין
ונסבאה שכר והיה כזה יום מחר. מה כתוב אחריו: הצדיק אבד ואין איש שם על לב, כי
מפני הרעה נאסף הצדיק. אלא יצער אדם עם הצבור, זוכה ורואה בנחמת צבור".
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה