הרואה שכרו בעולם הבא, שמח, אמנם נשארות לו עדיין השגגות
קכו. ומהמתבאר מובן, שאם האדם אינו מצטער עצמו עם הצבור, נמצא שאפילו בעת
שזכה לתשובה מיראה, שהיא מידת בינוני, אומר: "והנה ששון ושמחה".
פירוש, האדם שזכה
לברכה של "עולמך תראה בחייך" ורואה את כל שכר המצווה שלו המוכן לעולם הבא,
הנה הוא וודאי "מלא ששון ושמחה" ואומר לעצמו: "הרוג בקר ושחוט צאן,
אכול בשר ושתות יין, אכול ושתו כי מחר נמות". כלומר, שמלא שמחה גדולה מחמת
השכר המובטח לו לעולם הבא. ואומר בשמחה: "כי מחר נמות, ואגבה את חיי העולם
הבא שלי משלם לאחר מיתתי".
אמנם כתוב אחריו:
"ונגלה באזני ה' צבאות, אם יכופר העוון הזה לכם עד תמותון". כלומר
שהכתוב מוכיח אותו על השגגות שבידו. כי נתבאר, שהעושה תשובה מיראה, הזדונות נהפכות
לו רק לשגגות. ואם כן מכיוון שלא ציער עצמו עם הצבור, ואינו יכול לזכות לתשובה
מאהבה, אשר אז הזדונות נהפכו לו לזכויות. אם כן הכרח הוא אשר לשגגות שבידו לא תהיה
שום כפרה בחיים חיתו. ואיך יוכל לשמוח בחיי העולם הבא שלו? וזה שכתוב: "אם
יכופר לכם העוון הזה". דהיינו השגגות עד תמותון, כלומר בטרם שימות והריהו
נמנע מכפרה.
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה