במצווה אחת מכריע את עצמו והעולם לכף זכות וזוכה לאהבה נצחית
קכא. ולפיכך אומר, שאם היחיד עשה "מצווה אחת", כלומר אחר
התשובה מיראה, שאז אינה חסרה לו אלא "מצווה אחת", "אשריו שהכריע את
עצמו והעולם כולו לכף זכות". כלומר, לא בלבד שזוכה על ידי התשובה מאהבה שעשה,
עד להכריע את עצמו לכף זכות, כדברי התנא הראשון, אלא עוד נמצא שזוכה גם כן להכריע
את כל העולם לכף זכות.
פירוש, שזוכה לעלות
בהשגות נפלאות בתורה הקדושה, עד שמתגלה לו איך כל בני העולם כולו סופם לזכות
לתשובה מאהבה, אשר אז גם עליהם תגלה ותראה כל אותה ההשגחה הנפלאה, כמו שהשיג
לעצמו. וגם המה מוכרעים כולם לכף זכות, אשר אז "יתמו חטאים מן הארץ ורשעים
עוד אינם".
ואף על פי שבני העולם
בעצמם עדיין לא זכו אפילו לתשובה מיראה, מכל מקום אחר שהיחיד משיג את ההכרעה לכף
זכות העתידה לבא להם בהשגה ברורה ומוחלטת, הרי זה דומה לבחינת "עולמך תראה
בחייך", האמור כלפי העושה תשובה מיראה. שאמרנו, שמתפעל ומתענג מזה, כמו שכבר
היה מושג לו תיכף, משום "שכל העומד לגבות כגבוי דומה". וכן כאן נחשב לו לאותו היחיד המשיג את תשובת כל
העולם, ממש כמו שמכבר היו זכו ובאו לתשובה מאהבה, והכריע כל אחד ואחד מהם, את כף
חובותיו לכף זכות, עד שמספיק לו לגמרי לידע עסקיו של ה' עם כל אחד ואחד מבני העולם.
וזה שאומר רבי אלעזר בן
רבי שמעון: "אשריו, שהכריע את עצמו ואת כל העולם לכף זכות". שמעתה נמצא
יודע את כל דרכי השגחת ה' עם כל בריה ובריה מבחינת גילוי פניו האמיתיים, דהיינו
"הטוב ומיטיב לרעים ולטובים". וכיון שיודע זה, הרי זכה לבחינה ד' של
אהבה, שהיא האהבה הנצחית.
וכן רבי אלעזר בן רבי
שמעון כמו התנא הראשון מזהירו גם כן, שאפילו אחר שזכה גם להכריע את כל העולם לכף
זכות, מכל מקום אל יאמין בעצמו עד יום מותו. ואם יכשל בעבירה אחת, יאבדו כל
השגותיו וטובותיו הנפלאות תיכף, כמו שכתוב: "וחוטא אחד יאבד טובה הרבה".
והנה נתבאר ההפרש מהתנא
הראשון לרבי אלעזר בן רבי שמעון: כי התנא הראשון שמדבר רק מבחינה ב' ומבחינה ג' של
האהבה, לפיכך אינו מזכיר את הכרעת כל העולם כולו, אמנם רבי
אלעזר בן רבי שמעון מדבר מבחינה ד' של האהבה, שהיא לא תצוייר זולת על ידי ההשגה של
הכרעת כל העולם כולו לכף זכות.
אלא, עדיין יש להבין:
במה זוכים להשגה הנפלאה הזו, להכריע את כל העולם לכף זכות?
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה