למה חלה על האדם החובה להצטער עם הציבור?
קכג. ולכאורה אין לדברים הללו שום קשר, כי רוצה להביא ראיה מהכתוב, אשר
האדם מחוייב להצטער עצמו עם הצבור. ואם כן, מה יש לנו להבדיל כאן ולחלק בין מידת
בינונים למידת רשעים?
ועוד: מהי הלשון
שמדייק "מידת" בינונים ו"מידת" רשעים? ולמה אינו אומר
בינוניים ורשעים, ומידות למה לי?
ועוד: מאין משמע,
שהכתוב מדבר בעוון, שאינו מצטער עצמו עם הצבור?
ועוד, שאין אנו רואים
שום עונש במידת רשעים, אלא כתוב: "הצדיק אבד ואין איש שם על לב'"? ואם
הרשעים חטאו, צדיק מה עשה שיענש? מה איכפת להם לרשעים, אם הצדיק נאסף?
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה