התורה נקראת "תורת חיים" כי העיסוק בה מביא חיים רוחניים
לט. והענין הוא, כי נודע, ששם התורה הוא "תורת חיים", כאמור
כי "חיים הם למוצאיהם". וכן נאמר: "כי לא דבר ריק הוא מכם, כי הוא
חייכם ובדבר הזה תאריכו ימים". וכיון שכן, הרי פירושה של "תורה
לשמה", אשר העסק בתורה ומצוות מביא לו חיים ואריכות ימים. כי אז התורה היא
כשמה.
ומי שאינו מכוון את
לבו ודעתו לנאמר, לחיים ואריכות ימים. נמצא שהעסק בתורה ומצוות מביא לו את ההיפך מהחיים ואריכות הימים,
דהיינו לגמרי "שלא לשמה", שהרי שמה הוא "תורת חיים". יוצא,
ש"לשמה" הוא חיים ואריכות הימים, ו"לא לשמה" הוא ההיפך.
ודברים אלו באים
מפורשים בדברי חז"ל: "כל העוסק בתורה שלא לשמה, תורתו נעשית לו סם המות.
וכל העוסק בתורה לשמה, תורתו נעשית לו סם חיים".
אמנם דבריהם אלו
צריכים ביאור: להבין איך ובמה נעשית לו התורה הקדושה לסם המות? - המעט הוא, שמתיגע
לריק ולבטלה. ואין לו שום תועלת מטרחתו ויגיעתו, אלא עוד שהתורה והעבודה עצמה
נהפכת לו לסם המות, שדבר זה מתמיה מאד. הייתכן שהתורה, שהיא מתנה מלמעלה, עלולה להפוך לאדם לסם המוות?
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה