הלימוד אינו "לשמו" אלא "לשמה", לשם התורה
לח. ונמשיך להרחיב את
החיוב של העסק בתורה ומצוות לשמה, שהתחלתי לדבר בו. הנה יש להבין את השם הזה של
"תורה לשמה". למה מוגדרת העבודה השלימה הרצויה בשם הזה "לשמה"?
והעבודה שאינה רצויה מוגדרת בשם של "לא לשמה"?
כי לפי המובן הפשוט,
שהעוסק בתורה ומצוות מחוייב לכוון לבו לעשות נחת רוח ליוצרו ולא לשם טובת עצמו,
היה צריך לכנות עסק זה בתורה ולהגדירו בשם "תורה לשמו" ו"תורה שלא לשמו",
שפירושו לשם שמים, לשם הבורא. ולמה מגדירים זה בשם "לשמה" ו"שלא
לשמה", שפירושו לשם התורה?
אלא וודאי שיש כאן
הבנה יתירה מהאמור. שהרי הלשון מוכיחה ש"תורה לשמו", שפירושו לעשות נחת
רוח ליוצרו, אינו מספיק עדיין, אלא שצריך עוד שיהיה העסק לשמה, שפירושו "לשם
התורה". וזה צריך ביאור.
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה