ההשגחה הגלויה מחייבת לקיים את רצון ה', להיות "צדיק
גמור" הדבוק בה' באהבה
מג. ונניח למשל, אם היה ה' נוהג עם בריותיו בהשגחה גלויה, באופן, אשר
למשל:
א.
כל האוכל דבר איסור - יחנק תיכף על מקומו,
ב.
וכל העושה מצווה - ימצא בה התענוג הנפלא, בדומה לתענוגות המצוינים
ביותר שבעולם הזה הגשמי.
כי אז:
א. מי פתי היה מהרהר,
אפילו לטעום דבר איסור, בשעה שהיה יודע, שתיכף יאבד מחמתו את חייו, כמו שאינו
מהרהר לקפוץ לתוך הדליקה.
ב. וכן מי פתי היה
עוזב איזו מצווה מבלי לקיימה תיכף בכל הזריזות, כמו שאינו יכול לפרוש או להתמהמה
על תענוג גדול גשמי, הבא לידו, מבלי לקבלו מיד בכל הזריזות שביכלתו.
הרי שאם היתה לפנינו
השגחה גלויה, היו כל באי העולם צדיקים גמורים. בהכרח מקיימים רצון ה' בלב ונפש, מפני שהטבע היה מחייב אותם לכך.
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה