הלבושים הגסים של תורת הנגלה מסתירים את מטרת הלימוד
כב. אכן אם נשים לב לדבריו של הרב חיים ויטאל, המה
מתבהרים לפנינו כעצם השמים לטוהר. כי מה שכתב: "מוטב לו שיניח את ידו הימנו, מהתלמוד, אחר שבחן מזלו בחכמת
הנגלה", במקרא, משנה, תלמוד, אין הכוונה על מזל של חריפות ובקיאות (כמו שמקובל בין לומדי תורה שבימינו), אלא ההצלחה היא בפירוש "בראתי יצר הרע בראתי תורה תבלין". כלומר, שעמל ויגע
בתורת הנגלה, ועדיין היצר הרע בתוקפו עומד ולא נמוח כלל. כי עדיין לא ניצל מהרהורי
עבירה.
ולפיכך, מיעץ לו,
שיניח את ידו הימנו ויעסוק בחכמת האמת, וזאת אך ורק משום שקל
יותר להמשיך המאור שבתורה בעסק ויגיעה בחכמת האמת, מביגיעה בתורת הנגלה. ולא משום סיבה אחרת.
והטעם, למה יותר קל
למשוך את המאור המחזיר למוטב בלימוד הקבלה הוא פשוט מאד, כי חכמת תורת הנגלה, היינו
המקרא, המשנה והתלמוד, מדברת אמנם על האלוקות ופעולות הבורא, אבל באופן כתיבתה היא
לבושה בלבושים חיצוניים גשמיים של העולם הזה, דהיינו, גניבה גזילה ונזיקין וכדומה,
ומציירת ללומד את העולם הזה במקום את העולם העליון, אשר משום זה קשה וכבד מאד לכל
אדם, אפילו לאדם קל העיון בתורת הנגלה, לכוון דעתו ולבו לה' בעת העסק בתורת הנגלה,
כדי להמשיך המאור שבתורה, שלמטרה זו נתנה התורה. ומכל שכן לאיש כזה, שהוא כבד וקשה
בעיון התלמוד עצמו, שלא יוכל לקשור מה שלומד עם ה' בעת הלימוד.
ואיך יוכל לזכור עוד
בשעת הלימוד בה'? כי להיות העיון בתורת
הנגלה הוא בנושאים גשמיים, הם אינם יכולים לבא
אצלו, עם הכוונה לה' בבת אחת. ולכן, מיעצו (חכמי התלמוד מייעצים לנו), לעסוק בחכמת הקבלה, אשר חכמה זו לבושה כולה בשמותיו של ה', שמתארת את פעולת הבורא. ואז
כמובן כל אחד יוכל לכוון דעתו ולבו לה' בשעת לימוד, בלי טורח. וכך לתת את כמות היגיעה הנדרשת, כדי להביא את מאור התורה שיחזירו
למוטב. ואפילו אם האדם הוא קשה העיון ביותר.
כי העיון בנושאים של החכמה הקבלה וה' הם אחד.
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה