מטרת מצוות לימוד תורה היא להגיע ל"לשמה"
טז. ובאמור מתורצת קושית: "כל העוסק בתורה לשמה, תורתו נעשית לו סם
חיים. וכל העוסק בתורה שלא לשמה, תורתו נעשית לו סם המות". והקשו: והלא כתוב: "לעולם יעסוק אדם
בתורה אף על גב שאינה לשמה, שמתוך שלא לשמה בא לשמה".
ולפי המבואר יש לחלק
בפשטות:
כי כאן, בעוסק בתורה
"לשם מצוות לימוד התורה", על כל פנים להיותו מאמין בשכר ועונש, אלא
שמשתף הנאתו ותועלתו עצמו עם הכוונה לעשות נחת רוח ליוצרו, על כן "המאור שבה
מחזירו למוטב", ובא לשמה. שלומד כדי להביא ל"לשמה", והלימוד שלו נקרא
"לשם מצוות לימוד התורה", כי מצפה למאור.
וכאן, בעוסק בתורה
שלא "לשם מצות לימוד התורה", כי אינו מאמין בשכר ועונש, בשיעור הזה עד
שבשבילה יתיגע כל כך, אלא רק לשם הנאתו עצמו מתיגע, ועל כן נעשית לו התורה סם המוות, כי
"האור שבה נהפך לו לחושך". וכמה שלומד יותר, יותר נכנס לסם המוות.
לכן זמן הלימוד נמדד
רק אחרי שברור שלומד כדי להגיע ל"לשמה", היינו לתיקון היצר הרע שלו,
שלזה מכוון המאור של התורה. ואם לומד לא לשם מצוות התורה ש"המאור שבה מחזירו
למוטב", אז כל מספר שעות שלומד פועל לרעתו.
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה