אמונה היא התנאי להופעת המאור שמעביר מ"לא לשמה"
ל"לשמה"
יג. וכבר משלו חכמים משל נאה על ענין זה, על הפסוק: "הוי המתאוים
את יום ה'. למה זה לכם יום ה'? הוא חושך ולא אור!". משל לתרנגול ועטלף, שהיו
מצפים לאור. אמר תרנגול הנמשל לבעל אמונה, לעטלף, הנמשל ללומד לא במטרה
שהמאור יחזירו למוטב: "אני מצפה
לאורה, שאורה שלי הוא. ואתה, למה לך אורה?".
ומובן היטב, שאותם
הלומדים שלא זכו מתוך שלא לשמה לבא לשמה, היינו משום שהם מחוסרי אמונה, ועל כן לא
קבלו שום מאור מהתורה, ועל כן בחשכה יתהלכון, וימותו ולא בחכמה.
אבל אותם, שזכו לאמונה
שלמה, מובטחים בדברי חז"ל, שמתוך שמתעסקים בתורה אפילו שלא לשמה, "המאור
שבה מחזירם למוטב", ויזכו, גם בלי הקדם של יסורים וחיי צער, לתורה לשמה,
המביאה לחיי אושר וטוב בעולם הזה ובעולם הבא. ועליהם הכתוב אומר: "אז תתענג
על ה' והרכבתיך על במתי ארץ". לכן
רואים אצל לומדי תורה תוצאה הפוכה מזאת שהתורה צריכה להביא ללומדיה, שאפילו לא
מגלים שנמצאים בחושך, בדומה לעטלף.
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה