אחרי ג' שנים או ה' שנים חייב לעבור ללימוד חוכמת הקבלה
כג. ולפיכך מביא ראיה יפה, שמותר
ללמוד את חוכמת הקבלה ללא לימוד תורת הנגלה, מדברי הגמרא: "מכאן לתלמיד, שלא ראה סימן יפה במשנתו (להגיע ל"לשמה" על ידי לימוד תורת הנגלה) חמש שנים, שוב אינו רואה". כי למה לא ראה סימן יפה במשנתו? וודאי
אין זה אלא משום חסרון כוונת הלב בלבד. ולא משום חסרון כשרון אליה. כי חכמת התורה,
אינה צריכה לשום כשרון, אלא כמו שכתוב: "אמר ה' לישראל, חייכם, כל החכמה וכל
התורה דבר קל הוא. כל מי שמתיירא אותי ועושה דבר תורה, כל החכמה וכל התורה בלבו".
אמנם וודאי שצריך זמן
להרגיל את עצמו במאור שבתורה ומצוות. ואיני יודע כמה? ויכול אדם לצפות כן בכל
שבעים שנותיו ללמוד את תורת הנגלה
ללא תוצאה. לפיכך מזהירה אותנו
הַבְּרָיְיתָּא, שאין לצפות יותר מחמש שנים. ורבי יוסי אומר, רק ג' שנים,
אשר די ומספיק לגמרי לבדוק את מזלו בלימוד
תורת הנגלה לזכות בחכמת התורה.
ואם לא ראה סימן יפה של "לשמה" בשיעור
זמן כזה של ג' שנים, לא ישטה עוד את עצמו בתקות שוא ומפוחי כזב. אלא ידע, שלא יראה עוד
סימן יפה להגיע
ל"לשמה" לעולם. ולכן יראה
תיכף כעבור ג' שנים למצוא לעצמו איזו תחבולה יפה, שיצליח על ידה לבא לשמה ולזכות בחכמת
התורה.
והַבְּרָיְיתָּא לא פירשה את התחבולה, לא הזכירה שהתחבולה היא חכמת הקבלה. אלא רק שמזהירה, שלא ישב באותו המצב ויחכה עוד.
וזהו שאומר הרב חיים ויטאל, שהתחבולה המוצלחת
יותר ובטוחה לו להגיע
ל"לשמה", הוא העסק בחכמת
הקבלה, משום שקל לכל אדם לתת
יגיעה במשך הלימוד בה, כדי למשוך את מאור התורה המחזירו למוטב. ולכן, ויניח ידו מעסק חכמת תורת הנגלה לגמרי, שהרי כבר בחן מזלו בה להגיע ל"לשמה", ולא
הצליח. ומפני שהתורה ניתנה
רק כדי להגיע ל"לשמה", לכן ויתן כל זמנו לחכמת
הקבלה, הבטוחה להצלחתו להגיע
ל"לשמה".
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה