יגיעה כמותית ואיכותית מביאה את המאור המחזיר מוטב
יח. ולכן וזה ברור, שאינם יכולים לפטור את עצמם מן הדין, להגיד שנבראו ביצר רע ואנוסים על ידו, אם יאמרו להם, שקבלו התבלין הזה, שהוא
מאור התורה, ועדיין יש להם
הרהורי עבירה. כלומר, שמתגוררים עוד בספיקות, ועדיין היצר הרע לא נמוח. לא יוכלו להצדיק את עצמם, כי
הבורא, שברא אותו (את היצר הרע), ונתן לו ליצר הרע את תוקפו לשלוט באדם, ברור שידע גם כן
לברוא את התרופה והתבלין, הנאמנים (המתאימים)
להתיש כחו של היצר הרע ולמחותו כליל.
ואם מי שהוא עסק
בתורה ולא הצליח להעביר היצר הרע ממנו, אין זה אלא משתי סיבות:
א.
סיבה כמותית: או שהתרשל
לתת את היגיעה והעמל, המחויב ליתן בעסק התורה, כמו שכתוב: "לא יגעתי ומצאתי,
אל תאמין",
ב.
סיבה איכותית: או יכול
להיות שמילא את "כמות" היגיעה הנדרשת, אלא שהתרשל ב"איכות",
כלומר, שלא נתן דעתו ולבו במשך זמן העסק בתורה, לזכות להמשיך את המאור שבתורה,
המביא האמונה בלב האדם, אלא שעסק בהסח הדעת מאותו העיקר הנדרש מהתורה, שהוא המאור
המביא לידי האמונה. ואף על פי שכיוון לו מתחילה, הסיח דעתו ממנו בעת הלימוד.
ובין כך ובין כך אין ליפטור את עצמו מן הדין בטענת אונס, שאנוס הוא על ידי הרע ולכן חוטא, אחר שמחייבים חז"ל בטענה "בראתי יצר הרע, בראתי לו תורה
תבלין". כי אם היה בזה איזה יוצא מהכלל, שיש מקרה של אונס ואדם לא יכול לתקן את עצמו, הרי הקושיא של איוב במקומה עומדת.
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה