רק בלימוד הקבלה יש כוח להביא את הרבים ל"לשמה"
לב. ונתחיל לבאר את תיקוני הזוהר מהסוף להתחלה. כי אומר, שהיראה והאהבה, שיש לאדם בעסק התורה והמצוות
על מנת לקבל פרס, דהיינו שמקווה שתצמח לו איזו טובה מחמת התורה והעבודה, הרי זו
בחינת שפחה, שעליה כתוב: "ושפחה כי תירש גברתה". שלכאורה קשה, הרי כתוב:
"לעולם יעסוק אדם בתורה ובמצוות, אף על פי שלא לשמה". שמותר לעסוק בתורה ובמצוות ב"לא לשמה". אם כן ולמה רגזה הארץ? ועוד יש להבין דבר היחס של העסק שלא לשמה לבחינת שפחה
דווקא? שהתורה נקראת
"גבירתה", ומי שעוסק ב"לא לשמה", כביכול בכלל עוד לא
עוסק בתורה? ועוד גם הַמליצה
"שיורשת את גבירתה" - איזו ירושה ישנה כאן? העסק ב"לא לשמה" מביא למטרה האמיתית שנקראת
"לשמה" או "גבירתה", אך הסכנה היא שהעסק עלול לגרום לתוצאה
הפוכה, חס ושלום.
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה