הגדרה של "לא לשמה"
יב. אבל יש להרהר
לכאורה אחר דבריהם אלו: הלא מצאנו כמה לומדים, שלא הועיל להם העסק בתורה, שיזכו על
ידי המאור שבה, לבא לשמה. אם מאור התורה מחזיר
למוטב, למה לא כל מקיימי תורה ומצוות, מגיעים ל"לשמה"? אולי לפי דעתם הם
כבר נמצאים ב"לשמה"?
לכן בעל הסולם הביא באות י"א הגדרה של "לשמה": "להשפיע נחת
רוח ליוצרו, ולא כלל להנאת עצמו".
אמנם, ענין העסק
בתורה ומצוות שלא לשמה, הפירוש: שהוא מאמין בה' ובתורה ובשכר ועונש, והוא עוסק
בתורה מחמת שה' צווה לעסוק, אבל משתף הנאת עצמו עם עשיית הנחת רוח ליוצרו. ואם אחר
כל טרחתו בעסק התורה והמצוות, יוודע לו, שלא הגיעה לו על ידי העסק והטורח הגדול
הזה, שום הנאה ותועלת פרטית, הוא מתחרט על כל יגיעתו שיגע, מטעם שהטריח את עצמו
מתחילתו, שכסבור שגם הוא יהנה מטרחתו - כגון זה שלא לשמה נקרא.
ואף על פי כן התירו
חז"ל את תחילת העסק בתורה ומצוות גם שלא לשמה. מטעם שמתוך שלא לשמה בא לשמה.
אמנם בלי ספק, אם
העוסק הזה לא זכה עדיין לאמונת ה' ותורתו, שאמונה היא תנאי הכרחי ב"לא לשמה", אלא מתגורר בספיקות, לא עליו אמרו חז"ל שמתוך שלא לשמה בא לשמה.
ולא עליו אמרו, שמתוך שמתעסקים בה, "המאור שבה מחזירם למוטב". כי המאור שבתורה אינו מאיר אלא לבעל אמונה. ולא
עוד, אלא שמדת גודל המאור הזה, היא כמדת תוקף אמונתו. חוסר האמונה הוא הסיבה שלומדי תורה לא מגיעים ל"לשמה".
וקורה להם ההיפך
מ"לשמה": אבל למחוסרי אמונה
היא להיפך, כמו שכתוב: "למשמאילים, בה סם המוות", כי מקבלים חושך
מהתורה, ונחשכות עיניהם. כי הם לומדים תורה לא להשגת המאור, אלא בגאווה מתגברת.
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה