במידת עיסוק האדם בתורה ניכר שיעור אמונתו
יד. ובענין דומה פירשתי פעם את מליצת חז"ל: "מי שתורתו
אומנותו". אשר בעסק תורתו ניכר שיעור אמונתו: כי "אומנתו" אותיות
"אמונתו". בדומה לאדם, שמאמין לחבירו ומלווה לו כסף. אפשר, שיאמין לו על
לירה אחת. ואם ידרוש ממנו שתי לירות, יסרב להלוות לו. ואפשר שיאמין לו עד מאה
לירות, אבל לא יותר מזה. ואפשר, שיאמין לו אפילו להלוות לו את חצי רכושו, אבל לא
את כל רכושו. ואפשר גם כן שיאמין לו על כל רכושו, בלי שום צל של פחד. ואמונה זו
האחרונה נחשבת לאמונה שלימה. אבל באפנים הקודמים נבחנת לאמונה בלתי שלמה, אלא שהיא
אמונה חלקית, אם פחות אם יותר.
כך אדם: אחד מקצה לו,
מתוך שיעור אמונתו בה' רק שעה אחת מיומו, לעסוק בתורה ובעבודה. והשני מקצה לו שתי
שעות, לפי מדת אמונתו בה'. השלישי אינו מזניח אפילו רגע אחד משעת הפנאי שלו, מבלי
לעסוק בתורה ובעבודה. הוי אומר, שרק האחרון אמונתו שלמה היא, שהרי מאמין לה' על כל
רכושו. מה שאין כן הקודמים, עדיין אין אמונתם שלמה לגמרי, כמובן. האם יוצא מכאן, שאת האמונה אפשר למדוד לפי מספר השעות, שבהן אדם לומד
ועוסק בתורה?
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה