על פי חוכמת הקבלה האדם חייב תיקון לפני שהוא מגיע
ל"לשמה"
ח. והנה נתבאר היטב
ההפרש הגדול בין חכמת התורה לשאר חכמות העולם: כי שאר חכמות העולם, אין השגתן
מטיבה כלל את החיים שבעולם הזה. ועינינו
הרואות ש"יוסיף דעת יוסיף מכאוב", כל ההתפתחות של האנושות לא הביאה אותה
למצב טוב יותר אלא ההיפך. כי
אפילו הספקה בעלמא לא יתנו לו בעד המכאובים והיסורים, שהולך וסובל במשך ימי חייו.
על כן אינו מוכרח לתקן גופו
(רצונותיו), ודי לו בעמל שנותן
בעדם. כמו כל קניני העולם הזה, הנקנים ללא תיקון האדם, רק על ידי
יגיעה ועמל עליהם.
מה שאין כן עסק התורה והמצות, שכל ענינם הוא להכשיר את האדם, שיהיה
ראוי לקבל כל אותו הטוב, שבכוונת הבריאה "להיטיב לנבראיו", על כן, כדי לקבל את זה, וודאי
שצריך לזכך גופו (הרצונות), שיהיה ראוי וכדאי לאותו הטוב האלקי.
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה