לפני הלימוד, האדם חייב לכוון עצמו לזכות למאור המביא אמונה
יז. יוצא, מכל המובא לעיל, שהתנאי לשימוש בתורה הוא, שהאדם מתחייב לתקן
את עצמו על ידה, מפני שהיא ניתנה רק למטרה אחת - כדי שהמאור שבה יחזירו למוטב. מי
שלומד למטרה זאת נקרא בעל אמונה. וככל שהוא מגלה כמה נחוץ לו תיקון הרע שבו, באותה
מידה לומד תורה ודורש את המאור המחזיר למוטב.
ולפיכך, מתחייב הלומד
בטרם הלימוד, לפני שניגש ללימוד
התורה, בדרישה הראשונה מלימוד תורה, להתחזק על ידי לימוד התורה באמונת ה'
ובהשגחתו בשכר ועונש, כמו שכתוב: "נאמן בעל מלאכתך שישלם לך שכר
פעולתך". ויכוון את היגיעה שלו, שיהיה "לשם מצוות התורה". שהמאור יתקן אותו. ובדרך
הזה יזכה ליהנות מהמאור שבה, שגם אמונתו תתחזק ותתגדל בסגולת המאור הזה, כמו שכתוב:
"רפאות תהי לשרך, ושקוי לעצמותיך".
ואז יהיה נכון לבו
בטוח, כי "מתוך שלא לשמה יבא לשמה". באופן, אפילו מי שיודע בעצמו,
שעדיין לא זכה לאמונה, יש לו תקוה גם כן לזכות לאמונה על ידי עסק
התורה. כי אם ישים לבו ודעתו על ידה לזכות לאמונת ה', כבר אין לך מצווה גדולה מזו,
כמו שכתוב: "בא חבקוק והעמידן על אחת: "צדיק באמונתו יחיה".
ולא עוד אלא שאין לו
עצה אחרת מזו להגיע
ל"לשמה", כמו שכתוב "ביקש
איוב לפטור את כל העולם כולו מן הדין. אמר לפני ה': "רבונו של עולם, בראת
צדיקים, בראת רשעים, מי מעכב על ידך?" ומפרש רש"י: "בראת צדיקים על
ידי יצר טוב, בראת רשעים על ידי יצר הרע. לפיכך אין ניצול מידך. כי מי יעכב? אנוסים
הן החוטאים!".
ומה ענו חבריו לאיוב:
"אף אתה תפר יראה, ותגרע שיחה לפני אל. ברא הקדוש ברוך הוא יצר הרע,
ברא לו תורה תבלין". שכולם נבראו ביצר הרע, אלא שניתנה תורה כדי לתקן אותו.
ומפרש רש"י:
"ברא לו כנגד יצר הרע, תורה, שהם תבלין, שהיא מבטלת את "הרהורי עבירה" שביצר הרע, כמו שאומר בעולם:
"אם פגע בך מנוול זה, שמרגיש
שהיצר הרע פגע בו, משכהו לבית המדרש ללימוד תורה. ולכן לא אנוסים הם בני אדם על ידי היצר הרע שבהם, שהרי יכולים להציל עצמם, על ידי תיקון היצר הרע לטוב על ידי המאור שבתורה.
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה