אור חסדים נמשך אל האדם אם הוא לומד לא לשם קבלת פרס
לו. המתבאר מדברי תיקוני הזוהר הוא, שישנה שבועה, שלא יתעורר אור החסד
והאהבה בעולם, עד שמעשיהם של ישראל בתורה ומצוות, יהיו על הכוונה שלא לקבל פרס,
אלא רק להשפיע נחת רוח ליוצר, שזאת השבועה "השבעתי אתכם בנות ירושלים".
באופן, שכל אריכות
הגלות והיסורים שאנו סובלים, תלויים ומחכים לנו עד שנזכה לעסק התורה ומצוות לשמה.
ואם רק נזכה לזה, תיכף יתעורר אור האהבה והחסד הזה, שסגולתו להמשיך הכתוב
"ונחה עליו רוח חכמה ובינה". ואז נזכה לגאולה השלימה.
גם נתבאר, שאי אפשר,
שכל כלל ישראל, יבואו לטהרה הגדולה הזו של "לשמה", זולת
על ידי לימוד הקבלה, מטעם שהיא הדרך הקלה ביותר למשוך את
האור המחזיר למוטב בזמן הלימוד, המספיקה
גם לקטני הדעת.
מה שאין כן בדרך העסק
בתורת הנגלה בלבד, אי אפשר לזכות על ידה להגיע ל"לשמה", זולת
ליחידי סגולה ועל ידי יגיעה רבה, אבל לא למרבית העם (אות כ"ב). ולכן אנו לא רואים בדורנו אנשים הזוכים להגיע ל"לשמה". ובזה נתבארה היטב האפסיות שבקושיא הרביעית והחמישית שבתחילת ההקדמה (הנ"ל באות א').
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה