לימוד ב"לא לשמה" מותר רק כדי להגיע ל"לשמה"
לג. והענין תבין עם כל המתבאר, כי לא התירו חז"ל את העסק בתורה ובמצוות שלא לשמה,
אלא רק משום, שמתוך שלא לשמה בא לשמה, בהיות "המאור שבה מחזירו למוטב".
ולפיכך, כשמגיע ל"לשמה", יחשב העסק שלא לשמה לבחינת שפחה המסייעת ועובדת את העבודות הנמוכות של "לא לשמה" בעד
גבירתה, שהיא השכינה הקדושה, שהוא
ה"לשמה", שהרי סופו לבא
לבחינת לשמה ויזכה להשראת השכינה. ואז נחשבת גם השפחה, שהיא בחינת העסק שלא לשמה,
לבחינת שפחה דקדושה, שהרי היא המסייעת ומכינה את הקדושה. אך נקראת בבחינת עולם
עשיה של הקדושה.
אמנם אם אין אמונתו
שלימה, שמעורבת בה הנאה
עצמית, ואינו עוסק בתורה ובעבודה, אלא רק מטעם,
שה' צווה אותו ללמוד, ולא מטעם
ש"המאור שבה מחזירו למוטב", כבר נתבאר, שבתורה
ועבודה כאלה, אפילו לומד תורה
ועוסק במצוות כל היום וכל הלילה, לא
יתגלה כלל המאור שבה, כי עיניו פגומות, בכוונה לקבל שכר, ובכך מהפכות
האור, שאמור להחזירו למוטב, לחושך, שמרחיק אותו מה' עוד יותר מכפי שהיה לפני לימוד התורה וקיום המצוות, בדומה לעטלף. ובחינת עסק כזה כבר יצאה מרשות שפחה דקדושה, כי לא יזכה
על ידיה לבוא לשמה. ועל כן, עקב
לימוד לא נכון, באה לרשות השפחה
דקליפה, שהיא יורשת את התורה והעבודה האלו ועושקתן לעצמה.
ולפיכך רגזה הארץ,
דהיינו השכינה הקדושה, שנקראת ארץ. כי אותן התורה והעבודה, שהיו צריכות לבא אליה,
לרכושה של השכינה הקדושה, עושקת אותן השפחה הרעה, ומורידה אותן לרכושן של הקליפות.
ונמצאת השפחה יורשת את הגבירה. והעוסק בתורה לא מרגיש שנמצא ברשות הקליפה. הוא בטוח שהוא צדיק, שמוצא
חן בעיני ה', וכל העולם חייב לו.
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה