פרק 36
"פקיחת
עיניים" בתורה
אות עח. לראות
עולם הבא אפשרי רק על ידי "פקיחת עיניים" בתורה
אות עט. למה כל
עוד שאינך רואה עולם הבא, היה בעיניך כרשע?
אות פ. הסתרת
הפנים, הטוב והעונג, נועדה לאפשר מקום ליגיעה ובחירה
__________________________________________________________________________
__________________________________________________________________________
לראות עולם
הבא אפשר רק על ידי "פקיחת עיניים" בתורה
עח) ואומר לך, שראיה זו, מגיעה לו לאדם, על ידי "פקיחת
עינים" בתורה הקדושה, על דרך הכתוב: "גל עיני ואביטה נפלאות
מתורתך". ועל דבר זה, משביעים לה לנשמה, בטרם ביאתה לגוף (נדה דף ל'
ע"ב): "אשר אפילו, כל העולם יאמרו לך, שצדיק אתה, תהיה, בעיניך,
כרשע". דהיינו, "בעיניך" דוקא. פירוש: כל עוד, שלא זכית לפקיחת
"עינים" בתורה, תחזיק את עצמך כרשע, ובל תשטה את עצמך, מכח הפרסום, שיש
לך בכל העולם, לצדיק.
ובזה תבין גם כן, למה העמידו הברכה של "עולמך תראה
בחייך" בראש הברכות. כי לפני זה, אינו זוכה אפילו לבחינת "צדיק שאינו
גמור".
"עולמך תראה
בחייך" זו הפעולה שהאדם אמור לבצע בכל הדרך שלו מרגע שעובר מחסום. החיוב של
"עולמך תראה בחייך" חל עליו כשהוא עובר את שני ההסתרים ונכנס להשגחת שכר
ועונש ונקרא "צדיק שאינו גמור", ונמשך עד להשגת דרגת "צדיק
גמור" הנקראת "אהבה".
למה העמידו
הברכה של "עולמך תראה בחייך" בראש הברכות. "ברכות"
נקרא שהאדם מבצע תיקון על תרי"ג הרצונות שלו, על ידי אור התורה המחזיר למוטב
(ראה חץ שבא מלמעלה ל"תרי"ג" בשרטוט 1). וכאשר מתקן רצון כלשהו,
נקרא מברך עליו ברכה. והברכה הראשונה, זאת אומרת,
התוצאה הראשונה מתיקון הכלי, שבו האדם יכול על ידי מסך להשוות את עצמו עם
האור העליון (ראה ציור של זיווג דהכאה בשרטוט 1), היא היכולת להשוות מיד את מצבו
הנוכחי, עם המצב העתידי שמתגלה לו. ומיד חל עליו החיוב "עולמך תראה
בחייך", מתגלה הפער בין המצב שלו בהווה לבין מצבו העתידי (ראה " " בשרטוט 1).
שרטוט 1
ומאחר שהאדם יכול
לקלוט על ידי המסך רק חלק מהאור שבא, ואת היתר חייב לדחות, מתגלה המצב העתידי
באורות המקיפים שיש לו מיד. בחלק הפרצוף שהוא עובד איתו, וחלק שעוד לא יכול לעבוד
איתו. כלומר, ביכולתו לתאר כבר את המדרגה הבאה, שבה יהיו לו יותר כוחות. הוא כבר
מרגיש את העליון שלו, דרך החלק של אותו עליון שנמצא בתוכו, את האח"פ דעליון
שנמצא בגלגלתא עיניים דתחתון. ויכול להצדיק את העליון לפי הפרצוף שבנה. ובמידת ההצדקה
שלו את העליון הוא ממלא את עצמו.
"עולמך תראה
בחייך" היא המגמה של האדם. זאת אומרת ההסתכלות שלו על מצבו משני הכיוונים,
הווה ועתיד. והברכה הזאת של "עולמך תראה בחייך" עומדת בראש הברכות, כי
מתוכה האדם עושה את הפעולה הרוחנית הבאה שלו.
האדם חייב לראות את
הסוף, שאליו הוא צריך להגיע. והסוף הזה חייב להיות המטרה שלו. בלי להתחשב עם מה
שיקרה, וכמה שיקרה לו בדרך (ראה שני זיווגי דהכאה ב"שו"ע" בשרטוט
2). אם האדם לא מציב את עצמו נכון כלפי המטרה, ובכל כוחו ולבו ונפשו דובק בבורא,
הוא לא יכול לעשות אפילו פעולה אחת נכונה במרחב הרוחני, שאליו נכנס דרך המחסום.
שרטוט 2
מטרת הבריאה היא
הדבקות והיא חייבת להיות בראש. האדם, שרק מתחיל ללמוד, לא נמצא בה בינתיים, ואפילו
לא יכול להצדיק את הפעולות. אבל לאחר שהוא עובר מחסום, הפעולה הראשונה שלו מתחילה
כבר מתוך היחס של "עולמך תראה בחייך". כי כל התיקונים נובעים מתוך היחס
הזה.
למה כל עוד
שאינך רואה עולם הבא, היה בעיניך כרשע?
עט) אמנם יש להבין: אם באמת יודע בעצמו, שכבר קיים כל התורה
כולה, וכן כל העולם כולו הסכימו לו בזה, למה כל זה לא יספיק לו כלל, אלא שמושבע
ועומד, להחזיק את עצמו, לרשע? ומשום, שחסרה לו, המדרגה הנפלאה הזאת, של
"פקיחת העינים" בתורה, לראות עולמו בחייו, אתה מדמה אותו לרשע? דבר זה
מתמיה ביותר.
האדם חייב להגיע
לראות ש"הכול פעל ה' למענהו"[185]. שהכל מלכתחילה משתלשל ובא ממחשבת
הבריאה לטובת האדם. כי הבורא הוא "טוב ומטיב לרעים ולטובים", והכול בא
מתוך אהבה.
האדם חייב להגיע
להשתוות הצורה, לאותה מידת אהבה. אהבה מתפרשת אצלנו כנתינה, כהשפעה. זהו משפט
האהבה. "אוהב" נקרא האדם שמסור למי שהוא אוהב.
על ידי מה מגיעים
להיות אוהב? על יד "פקיחת עיניים", אם האדם נמצא בגילוי שכר ועונש,
ב"פקיחת עיניים", הוא מרגיש את עצמו בינתיים כ"צדיק שאינו
גמור", אבל מתוך "עולמך תראה בחייך" הוא מכוון את עצמו למטרה
שמובנת לו ומורגשת בו. לא מתוך השגתו הנוכחית, אלא מתוך שמכוון את עצמו אליה.
מתמיה איך אפשרי
הדבר. אבל כל התנאים האלה שבעל הסולם מונה ב"הקדמה לתלמוד עשר הספירות"
הם איך האדם חייב לייצב את עצמו נכון במצב הנוכחי, כדי למצוא את הכיוון הנכון מכל
האפשרויות שלפניו.
אין לאדם לא כוכבים,
לא שמש ולא ירח, הוא אינו יודע לפי מה לכוון את עצמו בתוך אוקיינוס של אור, שאיננו
דו מימדי או תלת מימדי כמו בעולמנו, אלא בעל אין סוף מימדים, בלי דעת לפי מה לכוון
את עצמו. לכן מביאים לאדם תנאים, כדי שימצא את הכיוון למטרה.
ואחד התנאים להליכה
נכונה הוא "אשר אפילו כל העולם יאמרו לך שצדיק אתה, תהיה בעיניך כרשע"[186].
כלומר, מחייבים את האדם להיות בקשר עם העולם. לא מדובר על להימצא בעולם או לא
להימצא, אלא מחייבים אותו מהדרגה הזאת של "פקיחת עיניים" ואילך, להיות
בקשר עם העולם ולשמוע ולהגיע למצב שכולם חושבים אותו לצדיק. ורק הוא, שבודק את
עצמו, רואה משהו מחוץ למה שהעולם יכול לראות, רואה את עצמו כרשע. הוא לא מתייחס
לעצמו כרשע, אלא חייב רק כלפי דבר אחד להחזיק את עצמו כרשע, רק כלפי האהבה. ואז
הבדיקה שלו היא פנימית וחיצונית, להאמין לעולם ולהאמין לעצמו.
הסתרת
הפנים, הסתרת הטוב והעונג, נועדה לאפשר מקום ליגיעה ובחירה
פ) אמנם כבר נתבארו, ד' הדרכים של השגתם של בני האדם, את
השגחתו יתברך עליהם, שהן: שתים מבחינת הסתר הפנים, ושתים מבחינת גילוי הפנים.
ונתבאר הטעם, של הסתרת הפנים מהבריות, שהיא בכונה גדולה, כדי ליתן מקום לבני אדם,
להתיגע ולעסוק, בעבודתו יתברך בתורה ומצוות, מבחינת "בחירה".
כי אז, עולה נחת הרוח לפני המקום, מעבודתם בתורתו ומצוותיו,
ביותר מהנחת רוח שלו מהמלאכים של מעלה, שאין להם בחירה, אלא שמוכרחים בשליחותם,
כנודע. גם יש עוד טעמים מובהקים ביותר, שאין כאן המקום להאריך בהם.
במאמר "גילוי
והסתר של ה' יתברך", בעל הסולם מתאר את שני המצבים, הסתר וגילוי, שאותם האדם
עובר בהתפעלות שלו מהעולם. בהסתר פנים נראה לאדם, שאנשים הקרובים לרוחניות הם
אנשים לא אמיתיים, דוחים, שפועלים לא נכון, ומתעסקים בזיופים ושקרים[187]. גם
כשהוא מוצא חברה מתוקנת, ומשתייך לעבודה שלה, לא תמיד נראה לו שיש צדק במה שקורה
בחברה הזאת, והוא שוב ושוב נופל ומאשים הפוסל, במומו פוסל. כך עד שעובר את כל
התהליך בהסתר כפול ובהסתר רגיל.
גם מתוך התיאור של
בעל הסולם במאמר "הסתר וגילוי פנים של ה' יתברך" את המצב לאחר גילוי של
השגחת שכר ועונש ואהבה נצחית, רואים שהמיוחד בהסתר הוא, שאם האדם מספיק חזק לעבור
מצבים מתקדמים של הסתר, אז הוא מקבל מצבים שמבלבלים אותו מאוד, עד שאיננו רואה
בשום אופן, לא השגחה נכונה ולא סביבה נכונה. אלא על הכול יש לו ביקורת שלילית.
וזהו בעצם ההסתר.
ההסתרה איננה על
הבורא. הבורא נסתר לאורך כל הדרך. אלא שבהסתר כפול ובהסתר רגיל ההסתרה היא במיוחד
על כל האמצעים ועל המטרה שבהליכה על דרך האמת.
והאדם צריך לעבור על
כל תרי"ג הרצונות ולהצדיק אותם בכל השלבים, מהסתר כפול להסתר רגיל (ראה
"613" ב"הסתר2" וב"הסתר1" בשרטוט 3 בעמוד הבא).
ואפשר להגדיר את ההסתר הרגיל כמדרגה ראשונה, ואז הוא עובר בהצדקת תרי"ג הרצונות שלו מהסתר רגיל להסתר כפול.
בכולם הוא אמור לתת יגיעה ולהצדיק את ההשגחה, עד כמה היא מתגלה בהסתר אחד ובהסתר
כפול. אחרת הוא לא עובר מחסום ולא מגיע לגילוי.
שרטוט 3
מצבי ההסתר הם המצבים שעל ידם בונים את הכלים.
ההסתרה עוזרת לאדם לבנות את הכלי (ראה ציור של כלי ה"הסתר 2" בשרטוט 3),
שאיתו הוא מגיע לגילוי שכר ועונש, וממשיך לבנות אותן תרי"ג מצוות. אם האדם
גומר את ההצדקה שלו בהסתר כפול והסתר רגיל, במה שניתן לו להצדיק, בהתייחס לכך שהוא
נמצא בשגגות ובזדונות ולאחר מכן מתקן את השגגות, ועובר להשגחה של אהבה נצחית.
התיקונים נעשים
למעלה ממחסום על ידי האור העליון, אבל היחס נקבע ל ידי האור העליון, אבל היחס נקבע
על ידי האדם. האדם עצמו קובע שהוא "רשע גמור", "רשע שאינו
גמור", "צדיק שאינו גמור" ו"צדיק גמור". אפילו פרעה אמר:
"ה' צדיק, ואני רשע"[188]. וזו דרגה גדולה, כי הוא קובע ויודע ומשיג
שהבורא נמצא בדרגת צדיק, שפעולותיו מוצדקות. "צדיק" נקרא היחס כלפי
פעולה כלשהי. וקביעת מדרגה לא יכולה להיות בלי שיהיו בה בירורים על כל הכוללים
שלה. היינו, חלק הבורא שבו וחלק הנברא שבו. בפרעה שני החלקים הללו נמצאים בצורה
קוטבית, ברורה ובוערת, בהתנגשות חזקה ביניהם. שני הנתונים הללו: ה' הצדיק ואני
הרשע, הם גדולים והפוכים זה מזה, ונמצאים בקביעת המצב במלואו.
ואיך נעשית הקביעה?
צריך אפילו בהסתר כפול לקבוע שנמצאים בזדונות. מה זה נקרא להימצא בזדונות? לעמוד
במֵכוּוַן נגד הפיתוי, ולא מסוגל להתמודד עימו. אלא האדם יודע שהולך לחטוא ולחטוא,
ואין לו שום כוח להימנע מכך, כמה שישתדל ויעשה. הוא קובע על כוחו שלו, שהוא עושה
את הפעולות הללו בזדון. זאת אומרת, הוא יודע שהוא הולך במֵכוּוַן נגד הבורא על
המצב שנקרא "לקבל על מנת לקבל", ואין לו שום אפשרות להימנע מכך.
בהסתר רגיל הוא יכול
למנוע עצמו מ"לקבל על מנת לקבל". אבל מרגיש צער גדול בהימנעות הזאת, כי
מונע מעצמו תענוג. הכלים שלו מרגישים עדיין תענוג מ"לקבל על מנת לקבל",
אבל הוא כביכול מונע את עצמו ממנו. למה? כי הוא מצדיק את הפעולה הזאת שהוא מונע את
עצמו, שלא כדאי לו להיות ב"על מנת לקבל" באותו תענוג. אלא כדאי לו בצורה
כלשהי להימנע ממנו ולהידבק לאותו רעיון, לתנאי, לציווי של בורא. הוא לא יכול
להצדיק את הבורא, כי רע לו, אלא מסוגל למנוע מעצמו אותו תענוג.
אפשר להסביר איך
האדם מתנהג בהסתר כפול והסתר רגיל באופנים שונים. אבל אין באדם הסכמה. האדם קובע
לפי אי ההסכמה שבו, או שהוא "רשע גמור" כי הולך על עבירה בזדון, או שהוא
רשע בגלל שהוא רוצה, אבל בכל זאת מחזיק את עצמו שלא ליפול. יש במצבי ההסתר הללו
הבחנות רבות, האם מחזיק את עצמו על חשבון עצמו או על חשבון הבורא ועוד, שדומות
במשהו גם בשכר ועונש. צריך להיכנס לאותם מצבים ולבררם היטב.
שני מצבי ההסתר הם
חלק מארבע בחינות בהתפתחות הרצון לקבל שנלמדים בחלק ב' של "תלמוד עשר
הספירות":
א - יכול להימנע
מלעבור ליד דבר איסור ולא מונע את עצמו, אלא דווקא עובר ליד הדבר האסור. זה נקרא
"לקבל על מנת לקבל בזדון".
ב - יכול להימנע
מלעבור ליד דבר איסור ומונע את עצמו, אבל לבו שם.
ג - עובר ליד דבר
איסור, אבל לבו לא שם.
ד - לא איכפת לו
היכן לעבור, כי השכל והלב שלו כלל לא שייכים לזה[189].
ארבע הבחינות הללו
הן בדיוק הסתר כפול, הסתר רגיל, גילוי שכר ועונש וגילוי של אהבה נצחית.
בדרגת האהבה האדם
מכוסה תחת המסך שלו גם במוחא וגם בליבא. והוא כולו כמו הבורא. לכן אין לו בעיה של
איסור, אלא הכל מותר, כי כל מעשיו הם "על מנת להשפיע". כמה שהבורא מביא
לו ומגלה לו, יותר דברים נעשים בו למצווה. כמו שבעל הסולם אומר במאמר "הסתר
וגילוי פנים של ה' יתברך", לאדם מתגלה הכול, ורק הוא עצמו שופט בצורה אחרת,
"מעלה" בצורה אחרת, כדברי הכתוב: "כל מום היפה בָךְ"[190]. כל
המומים הקודמים, דווקא הם הופכים ליופי על ידי הפער בין "רשע גמור"
ל"צדיק גמור"[191].
____________________________________________________________
[185] משלי טז, ד.
[186] תנאי זה מובא באות מח ל"הקדמה לתלמוד עשר
הספירות", ראה עמ' 248.
[187] ראה נספח א'.
[188] שמות ט, כז: "יהו"ה הצדיק, ואני
ועמי, הרשעים".
[189] לביאור זה על פסחים דף כה ע"ב ראה תלמוד
עשר הספירות, חלק ב, הסתכלות פנימית, דף סב.
[190] נדרים סו, ב: "עד שתראי מום יפה
שבך". ראה גם ר' יהודה אשלג, "מום יפה שבך", מאמר רי, בתוך: מאמרי
"שמעתי", כתבי בעל הסולם, עמ' 652.
[191] ראה בנספח א'.
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה