פרק 53
התורה היא
שמותיו של הבורא
אות קלה. איך
בתורה מופיעות מילים גסות וכולן שמותיו של הבורא?
אות קלו. גילוי
ה' הוא משלם לבלתי שלם ודרכנו היא מהבלתי שלם לשלם
__________________________________________________________________________
__________________________________________________________________________
איך בתורה מופיעות מילים גסות וכולן
שמותיו של הבורא?
קלה) ועם זה תבין מה שכתבו חז"ל, שכל התורה כולה הם
שמותיו של הקדוש ברוך הוא. שלכאורה הדבר תמוה, כי מצינו הרבה דברים גסים, כמו שמות
של רשעים: פרעה, ובלעם, וכיוצא בהם, ואיסור, וטומאה, וקללות אכזריות שבב' התוכחות,
וכדומה. ואיך אפשר להבין, שכל אלו יהיו שמותיו של הקדוש ברוך הוא?
בכל ספר התורה, כולל ספרי נביאים וספר כתובים, כתוב מעט מאוד
על טוב. לרוב מתוארים בהם אירועים לא נעימים מלווים באזהרות ותוכחות, מה יקרה אם
תעשה או אם לא תעשה מעשה. לכן נוטים לחשוב שכל הספרים הקדושים הם ספרי מוסר
שמזהירים את האדם מפני עונשים, כאילו הבורא רק עושה חשבונות ומחלק מכות.
ובנוסף לכך נראה שמדובר בהם על מעשים לא נקיים - על גניבה,
גזילה, אונס - כל מיני מעשים לא יפים שאינם מתאימים לספרים, שמתארים את השגחתו
והנהגתו של הבורא על הנבראים. אלא העניין הוא שכל המונחים הללו נלמדים בשפת
הענפים. כי "דיברה תורה בלשון בני אדם"[270]. בלשון העולם שלנו מסבירים
בה הבחנות רוחניות. אבל מצד שני שמותיו של הקדוש ברוך הוא הם כל הפעולות שעוברות
עלינו ומתגלות בנו. התגלות יחס הבורא כלפינו היא כל המציאות של העולם שלנו. ומלבד
היחס הזה אין שום דבר.
הכול מתחילתו ועד סופו, כל העולמות והתפשטותם עד העולם הזה,
כולל כל התיקונים שעוברים, הם כולם רק יחס הבורא לנברא. מצד הבורא באה השגחה של
טוב ומטיב בלבד. ועל הטוב הזה התורה מספרת איך הוא מתגלה לאט לאט כלפי הנברא. אלא
הטוב הזה מורגש מצד הנברא כדברים רעים וכדברים טובים. מפני שהוא מקבל השפעות מקו
שמאל או מקו ימין, שמורגשות בו כשלילי או כחיובי. ובהתאם לכך כל סיפורי התורה
נראים בעיניו כאירועים שמשתנים מטוב לרע ומרע לטוב.
גילוי ה' הוא משלם לבלתי שלם ודרכנו היא מבלתי שלם לשלם
ולהבין זאת צריכים לידע, שלא דרכיו דרכינו. היות שמדרכינו הוא,
להגיע מהבלתי מושלם אל השלימות, ומדרכו יתברך באים לנו כל הגילויים, מהשלימות אל
הבלתי מושלם. כי מתחילה נאצלת ויוצאת מלפניו השלימות הגמורה. והשלימות הזו יורדת
מפאת פניו יתברך, ומשתלשלת בצמצום אחר צמצום, דרך כמה מדרגות, עד שמגיעה לשלב
האחרון, המצומצם ביותר, המתאים לעולם החמרי שלנו. ואז מתגלה הדבר לנו, כאן בעולם
הזה.
הבורא הוא המדרגה העליונה. אותה דרגה של המשפיע ללא הגבלה. כמו
שמלכות דאין סוף מרגישה את "מחשבת הבריאה להטיב לנבראיו", בדיוק לפי
מידתו השלמה, שהיא "טוב ומטיב לרעים ולטובים". כך יורדת השפעתו, והיא
איננה משתנה. כמו שכתוב: "אור עליון נמצא במנוחה מוחלטת"[271]. אלא כל
השינוי הוא בכלים.
בהתאם להשתוות הצורה של הכלים עם הבורא או לחוסר השתוות הצורה
שלהם איתו, נמדד המרחק בין ההשפעה השלמה והטהורה, לבין הכלי שמרגיש את ההשפעה
הזאת. הכלי מרגיש את ההטבה באותה מידה יחסית של השתוות הצורה שלו. ואם נמצא
בהפכיות הצורה, הוא לא מרגיש את ההשפעה הטובה, אלא מרגיש את עצמו רע. כאילו ההשגחה
מצד הכוח העליון היא השפעה רעה.
מאין סוף (ראה "א"ס" בשרטוט 1) יורדות מלמעלה
למטה 125 מדרגות בצורה של מאה עשרים וחמש מדרגות בצורה של חמישה עולמות, אצילות,
בריאה, יצירה, ועשיה דקדושה שבכל אחד מהעולמות חמישה פרצופים, ובכל אחד מהפרצופים
חמש ספירות (ראה "125" בשרטוט 1). אבל כנגד חמשת העולמות הללו ישנם
עולמות אצילות, בריאה, יצירה, עשיה דקליפה (ראה "קדושה"
ו"קליפה" בשרטוט 1). לכן למטה ממחסום לא מקבלים את ההשפעה מאין סוף רק
דרך מאה עשרים וחמש מדרגות, אלא מקבלים את ההשפעה שעוברת גם דרך כל המדרגות וגם
דרך עולמות דקליפה (ראה חץ של "א"ס" שעובר דרך "קליפה"
בשרטוט 1).
ולכן מקבלים את השפעת הבורא בהפכיות. וצריך לעבור את כל עולמות
דקליפה, שהם הגורם לכל ההסתר.
עד שהאדם נכנס לאצילות (ראה "פרסא" בשרטוט 1), להיכל
המלך, הוא נימצא בין קליפה לקדושה, וצריך כל פעם ב"קליפת נוגה" לאתר את
הבחירה שלו, ולשייך את עצמו לקדושה. העבודה הזאת קשה. הדרכים של הבורא מבלבלות ולא
מובנות, כי הן מורגשות בנו בצורה הפוכה. אבל לא הפוכה סתם כך, שמה שטוב אצלו רע
אצלנו, ומה שמובן לו לא מובן לנו. אלא הבלבול הוא בזה, שקשה לאדם שכלית ורגשית
להתייחס לתמונה שנמצאת לפניו.
שרטוט 1
לכן העבודה בהסתר היא למעלה מהשכל ולמעלה מהרגש, ונקראת למעלה
מהדעת. למעלה מהכלי שבו ההסתר מורגש ומובן. להתעלות מעליו ולהידבק במדרגה יותר
עליונה. כי בהסתרה, הנברא לא יכול להבין מתוך ההסתרה את ההשגחה. ההשגחה היא כביכול
הפוכה מן ההסתרה. אבל את ההפכיות הזאת הוא עדיין לא משיג.
____________________________________________________________
[270] ברכות דף לא ע"ב. אימרת חז"ל
מפורסמת המצויה בשני התלמודים והמדרשים, מיוחסת במספר מקומות לר' ישמעאל בן אלישע
וכן לר' שמעון, לר' יהודה, לר' אלעזר בן עזריה, ועוד.
[271] תלמוד עשר הספירות, חלק א, אור פנימי, דף ט אות ב.
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה