פרק 55
תורה נגד יצר
הרע
אות קלט. ככל
שההסתר גדול יותר, כך תיקונו מגלה אור גדול יותר
__________________________________________________________________________
__________________________________________________________________________
ככל שההסתר
גדול יותר, כך תיקונו מגלה אור גדול יותר
קלט) ובזה ניצח משה למלאכים, בטענתו: "כלום קנאה יש
ביניכם, יצר הרע יש ביניכם?" (שבת פ"ט ע"א), עיין שם היטב. דהיינו
כמבואר, שההסתר היותר גדול מגלה את האור היותר גדול. והראה להם, שבלבושים זכים,
אשר התורה מתלבשת בהם בעולם המלאכים, אי אפשר שיתגלו על ידיהם האורות היותר
גדולים, כמו שאפשר בלבושים של העולם הזה, כמבואר.
ובזה ניצח
משה למלאכים, בטענתו: "כלום קנאה יש ביניכם, יצר הרע יש ביניכם?" (שבת
פ"ט ע"א), עיין שם היטב. דהיינו כמבואר, שההסתר היותר גדול מגלה את האור
היותר גדול.
המלאכים באו בטענה לבורא, למה הבריאה מיועדת רק לאדם, מה כל כך
מיוחד בו. והבורא אמר זאת למשה, לאותה תכונה מיוחדת שבנו, הנקראת תכונת הבינה. למה
דווקא למשה? כי מלאכים לא רוצים לקבל לעצמם. אין בהם יצר רע, אלא רק תכונת ההשפעה.
הם נציגים, מעבירים, כוחות פרטיים של הבריאה. כל כוחות האור, כוחות הטבע, כוחות
בגופים חיים ומתפתחים, כוח המשיכה, הכוח האלקטרוסטטי, הכוח האלקטרומגנטי ועוד, כל
כוח וכוח שנמצא בטבע, הוא נקרא מלאך.
ומה ההבדל בין מלאך לבין אדם? חופש הבחירה. אם האדם לא משתמש
בחופש הבחירה שלו, הוא כמו מלאך. כי אין בו שום דבר מעצמו. גם הרצון לקבל שלו על
חשבון הבורא, וגם כל ההתנהגות שלו על חשבון הבורא. אבל מי שמתחיל להשתמש בבחירתו
החופשית, הוא נעשה חופשי מהטבע שלו ומתעלה מעליו. ואז כבר אפשר לכנותו
"נברא", שהוא מעל מלאך, מעל כוח שמנוהל על ידי הבורא, ונשלט על ידי
הטבע.
ולכן משה, שהבורא מורה לו לתת להם תשובה ניצחת למלאכים, מתריס
כנגדם, שהם לא צריכים תורה, כי אין בהם יצר רע. זאת אומרת, כל עניין התורה ומצוות,
כל השיטה שקיבלנו מהמקובלים, היא רק כנגד היצר רע. אם האדם מגלה שיש בו רע, אז כדי
לתקן אותו ולהביא אותו לשימוש נכון, הוא צריך את האור העליון הנקרא תורה. כדברי
הכתוב: "בראתי יצר הרע, בראתי לו תורה תבלין"[276].
ומי שלא מגלה, שיש לו יצר רע, אין לו עדיין קשר לאור העליון.
ולכן לא בשבילו כל העסק של חוכמת הקבלה, שמביא את האור לכלים של האדם. אבל האדם
ככל שהוא מתפתח, הולך ומתפתח בו היצר הרע, כמו שנאמר: "כל הגדול מחברו יצרו
גדול ממנו"[277]. ואז הוא נזקק לכוחו של האור העליון, שיתגבר בכל פעם וייתן
לו כוח לתקן את עצמו. וכך האדם עולה ומתקן יותר ויותר את הכלים שלו. זאת אומרת,
ככל שהמדרגה יותר עליונה, יש בה יצר רע יותר גדול. וכנגדו האדם זקוק לאורות יותר
גדולים, כדי לתקן את היצר הזה ולהפוך אותו למדרגה שלו, לכוח הקשר בינו לבין הבורא.
והראה להם, שבלבושים זכים, אשר התורה מתלבשת בהם בעולם
המלאכים, אי אפשר שיתגלו על ידיהם האורות היותר גדולים, כמו שאפשר בלבושים של
העולם הזה, כמבואר.
האדם שמגיע לדרגת השפעה, שמנטרל את עצמו כלפי
הבורא, הוא עדיין לא מגיע לגמר תיקונו, אלא הוא כמו מלאך. כך גם בכל השיטות שרואים
בעולם הזה, שאנשים מדכאים את הרצון לקבל שלהם, ולא רוצים להשתמש בו כלפי כל
התענוגים בעולם הזה, ואפילו לא כלפי רוחניות. אלא כביכול רוצים למחוק את עצמם. הם
אמנם מגיעים להרגשה טובה, כי הם נפטרים מהייסורים, מהשגחה שהבורא מֵכַוון על
הבריות, כדי לעורר בהם את הרגשת החיסרון, וכך לקדם אותם. אבל הם בורחים מתיקון,
משימוש בבחירתם החופשית. ואז הם נעשים כמלאכים. כי לא מדבר בהם היצר הרע והאגו
שלהם לא עולה.
ואז האדם מרגיש טוב, וחושב שבכך סיים את
העבודה עם עצמו, ונמצא באיזה עולם עליון. אבל בעצם הוריד את עצמו למצב של כוח
פסיבי, למצב שבו כביכול הוא איננו קיים בבריאה. אולי בהרגשתו הוא מרגיש טוב או
לפחות לא רע, אבל הוא לא מגיע לתפקיד שאליו האדם צריך להגיע. כי תפקידו של האדם,
דווקא על ידי שימוש ברצון לקבל וכמה שיותר גדול, לשמש נכון לבורא ולהידמות אליו.
ולכן בשום פנים ואופן שיטת הקבלה איננה שיטה לדיכוי רצונות. אלא שיטה להתעלות
בדבקות למדרגה העליונה, על ידי שימוש מירבי בכל הרצונות שמתגלים בנו, אבל רק
ב"על מנת להשפיע".
אין דיכוי של הרצונות. אפילו שעוברים בדרך את
התיקון של "להשפיע על מנת להשפיע", חפץ חסד. גם הוא בא על פני כל
הרצונות לקבל, בלא להרוס ובלא לדכא את הרצונות. אלא ככל שהרצון יותר גדול, אפשר על
פניו לבנות מדרגה יותר גדולה של בינה. זאת אומרת, גם בינה, אותה מדרגת השפעה,
שהאדם איננו רוצה כלום לעצמו, אלא רק להידבק בעליון, אפשר לבנות אותה רק על הרצון
לקבל הגדול ביותר שמתגלה באדם. והוא שמאפשר לאדם לבנות דרגה גדולה של בינה. זאת
אומרת, גם שאומרים בקבלה, שמלכות מצמצמת את עצמה ועולה לבינה, נדבקת לבינה, המושג
"מצמצמת" לא נקרא שהיא מוחקת את עצמה. אלא היא מצמצמת את הרצונות שבה
משימוש בכוונה "על מנת לקבל", מהשימוש לקבל. אבל לא שאיננה משתמשת בהם
כי איננה מרגישה אותם.
אם לא מרגישים את הרצונות דלקבל, אז אין שום
דחף לבנות את דרגות הבינה. לכן אלה שמדכאים את הרצון לקבל, הם לא נמצאים בבינה,
אלא בניתוק מהבריאה. כי בדרגת המלכות, הם הולכים ויורדים חזרה על ציר ההתפתחות של
האנושות, לרצון של אדם פרימיטיבי שחי לפני עשרות אלפי שנים על פני כדור הארץ. שלא
רצה דבר מלבד מעט אוכל, וכך היה מרגיע את עצמו. מה שאין כן בחוכמת הקבלה, מדגיש
בעל הסולם. בשיטת הקבלה כל הרצונות חייבים להשתתף בכל המדרגות של העלייה, כי
בלעדיהם אין עלייה.
____________________________________________________________
[276] לפירוש על "בראתי יצר רע בראתי תורה
תבלין" (קידושין דף ל ע"ב) ראה אות יח ל"הקדמה לתלמוד עשר
הספירות", כמובא בפרק "את האמונה משיגים על ידי הלימוד", בעמ' 154.
[277] סוכה דף נב ע"א.
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה