פרק 47
חציו חייב
וחציו זכאי
אות קטו.
"חציו חייב וחציו זכאי": זכה לתשובה, וחייב עדיין לתקן את העבר
אות קטז. מצוות
האהבה מכריעה לכף זכות
אות קיז. אין
תשובה שלמה ללא תשובה מאהבה
__________________________________________________________________________
__________________________________________________________________________
"חציו חייב וחציו זכאי": זכה לתשובה, וחייב
עדיין לתקן את העבר
קטו) ולפיכך אומר הַתַּנָּא קַמָּא [התנא הראשון], שאדם כזה, שעדיין
חסרה לו "מצוה אחת", יראה את עצמו "כאלו הוא חציו חייב וחציו
זכאי". כלומר, שידמה לעצמו, שאותה העת שזכה לתשובה, הרי היא נמצאת באמצע
שנותיו. שבאופן זה נמצא "חציו חייב", דהיינו, באותה מחצית שנותיו, שעברה
עליו בטרם שעשה תשובה, שהוא מאז בודאי חייב, כי התשובה מיראה אינה מתקנת אותם,
כנזכר למעלה.
ונמצא גם כן, שהוא "חציו זכאי", דהיינו, במחצית
שנותיו מעת שזכה לתשובה ואילך, שאז הוא זכאי ודאי, להיותו בטוח שלא יחטא עוד,
כנזכר למעלה. הרי שבחצי שנותיו הראשונים הוא חייב, ובחצי שנותיו האחרונים הוא זכאי.
עדיין חסרה לאדם מצוות האהבה, ולכן מחלקים לו כך את הדרך כאילו
עבר רק "חצי". אבל מדוע, הרי עבר כבר את כל הגלגולים, הייסורים
וההסתרות? הוא נמצא כבר ברוחניות ועבר שכר ועונש וכל הכלים שלו מתוקנים בחפץ חסד,
אז למה כל מה שעבר נקרא "חצי", אם חסרה לו רק מצווה אחת ויחידה? משום
שאף פעם עוד לא השתמש בכלי דקבלה ב"על מנת להשפיע". הוא עדיין לא ממש
תיקן את הכלים שלו. הזדונות נעשו לשגגות, אבל הוא עוד לא העביר אותן למצוות.
ולכן נחשב שעשה רק חצי. זאת אומרת, הרצון לקבל היה "על
מנת לקבל" ונעשה רצון לקבל מנוטרל, כי קנה תכונת הבינה. זה נקרא שעלה ממלכות
לבינה. אלא שעליו להגיע לכתר, להיות המשפיע בכל הכלים של מלכות, עם הכוונה של בינה. וכרגע הוא נמצא באמצע, ולכן
נקרא "בינוני" או נמצא באמצע
שנותיו".
ב י א ו ר י ם נ ו ס פ י ם
למה האדם
עובר כל כך הרבה שלבים עד שמגיע לדרגת האהבה?
דרגת הסתר פנים מתחלקת לשניים, מפני שיש הסתר כלפי הרגשת הכלי
עצמו, ויש הסתר כלפי בעל הבית שמגולה או לא מגולה. כמו בד' בחינות דאור ישר, קודם
הבורא מתגלה כתענוג ורק לאחר מכן כנותן התענוג. ומתוך שניהם הכלי קובע מה היחס ביניהם
ומה הוא רוצה, הוא קובע שהוא רוצה להיות כמו הנותן, המשפיע, להידמות לנותן. אבל
אין זה אומר שבתוך הכלי אין הרגשת התענוג. אלא על פני התענוג הכלי מעדיף להיות
כנותן. וכך יש תמיד שני מרכיבים, תענוג ונותן התענוג, שמתגלים מהבורא, מהכוח
העליון.
בהסתר אין לאדם כלים, הוא עדיין לא יודע כלום, אלא רק מרגיש
שרע לו (ראה "רע" בשרטוט 1). ומצד הנותן יכולים להגיע אליו רק שני שלבים
של הסתר. מצב שהנותן מאיר במידה מסוימת, אבל מאיר בחשאי, זה נקרא הסתר רגיל. ומצב
שהוא לא מאיר, אותו יחס נקרא הסתר כפול (ראה שרטוט 1).
שרטוט 1
לאחר שעוברים מחסום מתגלה הבורא, הכוח העליון, ולפי הדרך מלמטה
למעלה נמצאים כבר בעולם היצירה. והאדם מתחיל לתקן את הכלי בחפץ חסד, בשכר ועונש.
מתעלה מעל החשבונות ומקבל מהבורא תמיכה. ומתחיל לתקן את היחס שלו על ידי כך שמצדיק
את הבורא. כי שכר ועונש נקרא, שהאדם מצדיק את הבורא, לא חשוב אם מקבל שכר או עונש.
האדם מתעלה מעל השכר ועונש שהיו לו בזמן ההסתר לפני המחסום או שהוא מתעלה מעל שכר
ועונש כלפי הנותן, כלפי האלוקות, ורוכש דרגות הבינה.
כשמתעמקים בדרגת שכר ועונש, רואים שגם בה יש כמה שלבים. אמנם
הכל נובע מעביותו של הרצון לקבל, כי רק מתוכו הנברא פועל. אבל בדרגת שכר ועונש
אותה עביות ד', ג', ב', א', שורש, מתבטאת בתיקון של חסדים. אלא שההבדל בין שלביה
הוא בדומה לגָ"ר דבינה וזָ"ת דבינה וחלק אמצעי של בינה. ולכן גם בה יש
חלוקה שאפשר לדון בה.
וגם אחר כך, כשהאדם עובר משלב של "צדיק שאינו גמור"
לשלבי האהבה, ישנה חלוקה. תלוי מתוך איזה כלים הוא מגלה את האהבה לבורא. מתוך כלים
שמתוקנים בחסדים ככלים דהשפעה, ב"להשפיע על מנת להשפיע". או מתוך כלים
שצריכים לגלות את האהבה רק ב"לקבל על מנת להשפיע", בחכמה, היכן שמתחילה
"תחיית המתים" זאת אומרת. או מתוך כלים פרטיים מעל הנשמה הפרטית, ולא על
שום שהיא נכללת עם האחרים, אחרת אי אפשר להביע אהבה לבורא ולגלות את אהבת הבורא,
אלא לפי השתוות הצורה שלה לבורא, לחיות באהבה. איך אפשר להיות באהבה? רק כלפי
הנשמות האחרות. אם מביעים אהבה כלפי הנשמות האחרות, נמצאים בהשתוות הצורה עם
הבורא.
אבל יש הבדל אם מגיעים להשוות הצורה מתוך שנכללים עם האחרים
בפרט אחד בתוך נשמת "אדם הראשון", או אם הולכים להצדיק את כל הבריאה,
ואת יחס הבורא לכל הנבראים, כי אז האדם חייב להתכלל עם כל חיסרון וחיסרון. לא
לתרום מצד עצמו למישהו, אלא לקחת את החיסרון של אותו אדם ולמלא אותו. לגרום לו
מילוי כמו הבורא, כמו שהבורא גרם לנשמה שלו עצמו. עליו להיות הראש של "אדם
הראשון" כולו, וכל החסרונות האחרים שיהיו כמו גוף שלו. וכך כל באי עולם וכל
הנשמות הם שלו. הוא עומד במקום כולם מול הבורא, לא רק כדי להתכלל בהם כאותו פרט
אחד המתוקן, אלא להיות במקום כולם, כנציגם של כולם.
וכל השלבים הללו, הם שבונים את ארבעת שלבי האהבה.
מצוות האהבה מכריעה לכף זכות
קטז) ואומר לו התנא, שיחשוב בעצמו, שאם עשה "מצוה
אחת", דהיינו אותה המצוה, שחסרה לו ממספר תרי"ג [613] (כנזכר למעלה
דיבור המתחיל "ומיושב"): "אשריו, שהכריע עצמו לכף זכות". כי
הזוכה למצות האהבה, דהיינו על ידי התשובה מאהבה כנזכר למעלה, שזוכה על ידיה,
שהזדונות נהפכו לו לזכויות, שאז גם כל צער ועצב שסבל מעודו, מטרם שזכה לתשובה,
נהפכים לו לתענוגות נפלאים לאין קץ, עד שמצטער בעצמו, על מה שלא סבל מהם כפלי
כפליים, כמשל הנזכר למעלה מהאדון ואוהבו היהודי, בדיבור המתחיל "וזה".
הנה זהו שנקרא "הכרעה לכף זכות". שהרי, כל רגשותיו
עם השגגות והזדונות, נהפכו לו ל"זכויות". והיינו הכרעה ל"כף
זכות", שכל הכף המלאה חובות, נהפכה ונעשתה לכף מלאה זכויות. והתהפכות זו
מכונה בלשון חכמים "הכרעה".
אין תשובה שלמה ללא תשובה מאהבה
קיז) ועוד אומר התנא, ומזהיר אותו, שכל עוד שהוא בינוני, ולא
זכה ל"מצוה אחת" החסרה לו מהמספר תרי"ג, אל יאמין בעצמו עד יום
מותו. ולא יסמוך עצמו גם על העדות של "היודע תעלומות שלא ישוב לכסלו
עוד". אלא, שהוא עלול עוד לבא לידי עבירה.
ולפיכך יחשוב בעצמו: אם עבר עבירה אחת, אוי לו שהכריע את עצמו
לכף חובה. כי אז יאבדו תיכף כל השגתו הנפלאה בתורה, וכל גילוי הפנים שזכה, וחוזר
לבחינת הסתר פנים. ונמצא, מכריע את עצמו לכף חובה. כי יאבדו כל הזכויות והטוב,
אפילו מחצי שנותיו האחרונים. ועל זה מביא לו התנא ראיה מהכתוב: "וחוטא אחד,
יאבד טובה הרבה".
ב"אל יאמין" בעצמו עד יום מותו" הכוונה היא לא
שמתוך הקשר שלו עם העולם, האדם מחליט האדם מחליט אם להאמין או לא מאמין למה שהעולם
אומר לו[245]. אלא מדובר באדם שנמצא מעל דרגת שכר ועונש, שלא מסתכל על העולם הזה.
ומבין היטב מה שאנשים שאינם נמצאים בגילוי ההשגחה, לא יכולים "לגלות" לו
דבר, וגם לא לקבוע אם הוא צדיק או רשע. הרי הבורא שיודע תעלומות מעיד עליו אם הוא
צדיק או רשע.
כלומר, אין להבין את דברי התנא כפשוטם. האדם צריך לגלות בתוך
הנשמה שלו חסרונות נוספים, כלים נוספים. בזמן שהוא משיג את הבורא, האדם חייב לעשות
מאמץ לגלות חיסרון ללא חיסרון. כי ההתקדמות בדרך היא רק מתוך הקדם החיסרון מצד
האדם.
גם בהסתר כפול והסתר רגיל הבורא מכין לאדם את החסרונות בהתאם
ליגיעתו של האדם. אם מסוגלים להצדיק את הבורא, הוא נותן מכה. אם מסוגלים להצדיק
מכה יותר גדולה, הוא נותן מכה יותר גדולה. אבל אם לא מסוגלים להצדיק אותו, הוא לא
נותן מכה גדולה. אלא מקדם את האדם בדרך שכל העולם מתקדם: על ידי ייסורים כלליים
ולא על ידי ייסורים פרטיים. כלומר, בהסתר ההתקדמות נמדדת לפי הנכונות של האדם
לסבול בחושך, להצדיק בשכל שהחושך בא מהבורא, מפני שהוא נמצא עדיין ברצונות דלקבל.
וגם המצבים מעל דרגת שכר ועונש הם מצבים שעוברים אותם בחושך,
אבל בחושך אחר. חושך כלפי הכלים שחסרים להתקשרות עם הבורא באהבה. האדם צריך למצוא
אותם, ולא מסוגל. עליו להגיע למצבי חסרונות שלא היו בו אף פעם.
פעם הוא סבל מחיסרון בכלי, מחוסר מילוי תענוג. אחר כך סבל
שהבורא נסתר. לאחר מכן סבל שהבורא נסתר, ומתגלה רק במידה שהוא יכול להצדיק אותו על
פני כל הייסורים. וכבר לא איכפת לו אם הבורא נותן ייסורים, אלא אדרבא רק רוצה
להצדיק אותם, כי על פני הייסורים מגלה את השגחת הבורא ומחזיק בה, מתקשר אל הבורא
ונעשה מחובר אליו, למרות שסובל מכות.
בקשר עם הבורא על פני הייסורים יש כמה דקויות. לדוגמה, שלא
ירָאה לאדם, שהרע בא ממקור אחד, והוא מבקש כנגדו התגלות הבורא ממקור שני, כי זה חוסר שלימות בעבודת
האדם, כמו במשל של בעל הסולם על בן מלך, שקיבל מגן וחרב מאביו,ומתחיל במלחמת חורמה
בכוחות הזרים כביכול[246]. בדרך כלל כשמתגלה רע, מבקשים מהבורא כוח להתגבר על הרע
כדי להרוג אותו ולהיות מעליו. אבל בכך תופסים רק קצה אחד של החוט בלי הקצה השני.
שוכחים שאת הרע הזה סידר הבורא זה כנגד זה, כדי שהאדם יחבר את שני הקצוות הללו
לאחד.
אותם שלבים שהאדם עבר בתהליכים רבים של הסתר, הוא מגלה כעת
באהבה. במצבי ההסתר האדם היה בהסתר, והבורא היה מסובב לו חוסר תענוגים בכלים דליבא
וחוסר התגלות שלו בכלים דמוחא. במצבי הגילוי האדם נמצא כאילו בצד הבורא, ומבין
ומגלה שהבורא שולח לו תענוגים, ובצורה כזאת מגלה לו את השגחתו. וכל האחוריים
שהרגיש בזמן הסתר כפול, הוא מגלה אותם מצד הבורא כפנים ולא כאחוריים. הוא כביכול
עובר לצד השני של המגרש. ולכן עובד עם אותם כלים, זדונות, שקודם היו לו בהסתר כדי
להתייחס אליהם כמו שהבורא היה מתייחס, אבל בכך שהוא מצרף אותם להשגחה נצחית.
____________________________________________________________
[245] נדה דף ל ע"ב: "ומה היא השבועה
שמשביעין אותו - תהי צדיק ואל תהי רשע, ואפילו כל העולם כולו אומרים לך צדיק אתה -
היה בעיניך כרשע. והוי יודע שהקב"ה טהור ומשרתיו טהורים, ונשמה שנתן בך טהורה
היא, אם אתה משמרה בטהרה - מוטב, ואם לאו - הריני נוטלה ממך".
[246] ר' יהודה אשלג, איגרת ו, שנת תרפ"א,
בתוך: אגרות, כתבי בעל הסולם עמ' 687.
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה