פרק 12
לפני לימוד
הקבלה לא נדרשת שום הכנה
אות יט. כל
הלומד תורת הנגלה חמש שנים ועדיין לא הגיע
ל"לשמה", חייב לעבור ללימוד הקבלה
אות כ. מתי על
האדם לעזוב את לימוד תורת הנגלה?
אות כא.
"לשמה" משיגים על ידי יראת ה' וקיום מצוות
_________________________________________________________________________________
כל הלומד
תורת הנגלה חמש שנים ועדיין לא הגיע ל"לשמה", חייב לעבור ללימוד הקבלה
יט) ובכל, המתבאר עד הנה, הסרתי תלונה גדולה, ממה שתמהים על
דברי הרח"ו [הרב חיים ויטאל] ז"ל, בהקדמתו
על שער הקדמות מהאריז"ל, וכן נדפס בתואר הקדמה על ספר העץ חיים. וזה לשונו:
"ואמנם, אל יאמר אדם, אלכה לי ואעסוק בחכמת
הקבלה, מקודם, שיעסוק בתורה ובמשנה ובתלמוד. כי כבר אמרו רבותינו ז"ל, אל
יכנס אדם לפרדס, אלא אם כן, מלא כריסו בבשר ויין. והרי זה דומה לנשמה בלי גוף,
שאין לה שכר ומעשה וחשבון, עד היותה מתקשרת בתוך הגוף, בהיותו שלם, מתוקן במצות
התורה בתרי"ג [613] מצות.
וכן בהפך, בהיותו עוסק בחכמת המשנה ותלמוד בבלי, ולא יתן חלק
גם אל סודות התורה וסתריה - הרי זה דומה לגוף, היושב בחושך, בלי נשמת אדם, נר ה',
המאיר בתוכו. באופן, שהגוף יבש, בלתי שואף ממקור חיים וכו'.
באופן, שהתלמיד חכם, העוסק בתורה לשמה, צריך שיעסוק מתחילה,
בחכמת המקרא והמשנה והתלמוד, כפי מה שיוכל שכלו לסבול. ואחר כך יעסוק, לדעת את
קונו, בחכמת האמת. וכמו שצוה דוד המלך עליו השלום, את שלמה בנו, דע את אלקי אביך
ועבדהו.
ואם האיש הזה, יהיה כבד וקשה בענין העיון בתלמוד, מוטב לו,
שיניח את ידו ממנו, אחר שבחן מזלו בחכמה זאת, ויעסוק בחכמת האמת. וזה שאמרו, מכאן
לתלמיד, שלא ראה סימן יפה במשנתו חמש שנים, שוב אינו רואה (חולין דף כ"ד).
ואמנם, כל איש, שהוא קל לעיון, מחויב לתת חלק, שעה או ב' שעות, ביום, בעיון ההלכה,
ולכוין ולתרץ הקושיות, הנופלות בפשט ההלכה וכו'". עד כאן לשונו הקדוש שם, מלה
במלה.
ובכל, המתבאר עד הנה, הסרתי תלונה גדולה, ממה שתמהים על דברי
הרח"ו [הרב חיים ויטאל] ז"ל, בהקדמתו על שער הקדמות
מהאריז"ל, וכן נדפס בתואר הקדמה על ספר העץ חיים. וזה לשונו:
"ואמנם, אל יאמר אדם, אלכה לי ואעסוק בחכמת
הקבלה, מקודם, שיעסוק בתורה ובמשנה ובתלמוד. כי כבר אמרו רבותינו ז"ל, אל
יכנס אדם לפרדס, אלא אם כן, מלא כריסו בבשר ויין. והרי זה דומה לנשמה בלי גוף,
שאין לה שכר ומעשה וחשבון, עד היותה מתקשרת בתוך הגוף, בהיותו שלם, מתוקן במצות
התורה בתרי"ג [613] מצות.
יש כאן שאלה על
איסור לעסוק בתורה, בחוכמת הקבלה, ומלעשות תיקונים, לפני שהאדם מתוקן בכל
תרי"ג המצוות. יש אנשים שמזהירים אותנו, וטוענים שהאדם צריך תחילה "למלא
כרסו" בש"ס ופוסקים, קודם שיתקן את עצמו ויהפוך לראוי, כי רק למיוחדים
מותר לעסוק ישירות בחוכמת הקבלה.
אבל האיסור הזה נקבע
רק כלפי מה שקורה לאחר שרוכשים את האמונה. כי רק אז מתחילים לעסוק בחוכמת הקבלה.
כלומר, לעבוד עם כלים דקבלה, עם רצונות האדם. ורק העיסוק הזה נקרא קיום מצוות.
לאחר שהאדם רוכש את
האמונה, כוח עליון, כוח השפעה, הוא פונה לכל תרי"ג הרצונות שלו, ומתקן אותם
ב"להשפיע על מנת להשפיע", ולאחר מכן ב"לקבל על מנת להשפיע".
אבל קודם עליו לרכוש את תכונת האמונה. כי הדרך מתחלקת לשניים. בחלק הראשון שלה
מתנתקים מהרצון לקבל, ועל פניו מתעלים ורוכשים את בחינת האמונה. על פני כל הרצון
לקבל וההפרעות שלו נדבקים לבינה. אבל לא מתקנים אותו.
ולאחר שרוכשים את
כוח האמונה, את ההשפעה. אז פונים לשלב השני של תיקון הרצון, ומתקנים את כל דרגות
העביות שבו, שורש, א', ב', ג', ד', ב"על מנת להשפיע". ותיקון הרצון לקבל
ב"על מנת להשפיע", הוא כל העיסוק של חוכמת הקבלה. זאת אומרת, לעסוק
בחוכמת הקבלה נקרא רצון לקבל שיודע בכל רגע באיזו שיטה הוא יכול "לקבל על מנת
להשפיע". ולפני כן רק רוכשים את בחינת הבינה.
וכן בהפך, בהיותו עוסק בחכמת המשנה ותלמוד בבלי, ולא יתן חלק
גם אל סודות התורה וסתריה - הרי זה דומה לגוף, היושב בחושך, בלי נשמת אדם, נר ה',
המאיר בתוכו. באופן, שהגוף יבש, בלתי שואף ממקור חיים וכו'.
יש כביכול
סתירה בין הדברים. מצד אחד אומר הכתוב, שאסור לעסוק בחוכמת הקבלה, לפני שעוסקים
במשנה ותלמוד. לפני שהאדם ממלא כרסו בש"ס ופוסקים. כי לפרד"ס (פשט, רמז,
דרוש, סוד) צריכים להיכנס מפשט, לרמז,
לדרוש ורק בסוף לסוד. להתחיל כמו בחינוך ילדים וללכת ולהתקדם עד שנעשים ראויים
ללמוד קבלה.
מצד שני, מי שלא
עוסק בחוכמת הקבלה נמצא בחושך, משום ששפת הענפים גורמת לו לטעות ולחשוב, שכתוב
בספרים על מה שמתרחש בעולם הזה, ולא על משהו ששייך לעולם הרוחני. אבל התורה וכל
ספרי הקודש נקראים קדושים, מפני שהם מספרים לאדם על המערכת הרוחנית בלבד, ועל מצבי
הנשמה בכל דרגות ההתפתחות שלה ברוחניות.
באופן, שהתלמיד חכם, העוסק בתורה לשמה, צריך שיעסוק מתחילה,
בחכמת המקרא והמשנה והתלמוד, כפי מה שיוכל שכלו לסבול. ואחר כך יעסוק, לדעת את
קונו, בחכמת האמת. וכמו שצוה דוד המלך עליו השלום, את שלמה בנו, דע את אלקי אביך
ועבדהו.
ואם האיש הזה, יהיה כבד וקשה בענין העיון בתלמוד, מוטב
לו, שיניח את ידו ממנו, אחר שבחן מזלו בחכמה זאת, ויעסוק בחכמת האמת.
כל תלמיד חכם שלא
מספיק לו ללמוד משנה, תלמוד ומקרא, חייב להגיע ללימוד חוכמת הקבלה. אבל "צריך
שיעסוק מתחילה, בחכמת המקרא והמשנה והתלמוד, כפי מה שיכול שכלו לסבול",
כלומר, אם יהיה לו חיסרון ליותר, אז הוא חייב לממש את החיסרון הזה, ואסור לו
להישאר בגדר הזה של מקרא, משנה ותלמוד.
אם אין לו עדיין
חיסרון לחוכמת הקבלה, כי לא התעוררה בו עדיין הנקודה שבלב, הוא לא צריך ולא חייב
לעסוק בה. אבל אם יש לו חיסרון, נקרא שהוא לא יכול לסבול יותר לימוד בשפת הענפים,
אלא נמשך מתוך חיסרון פנימי לספרים שמדברים בשפת הקבלה. וכך הוא מגיע אליהם. כמו
שדוד המלך הורה לשלמה המלך להגיע תחילה לידיעת הבורא: דע את ה' אלקיך, ואז, ועבדהו[63].
אז יכולים לעבוד אותו. להגיע לעבודת ה'. ולפני כן לא.
צריך להכיר את
הפירוש המדויק, להבין מילה במילה מה כתוב, ואז רואים שהתהליך אינו לגריעותא,
היינו, שאיננו ממעיט בחשיבות לימוד חוכמת הקבלה, ושחוכמת הקבלה איננה כופה את
לימודה. אלא ההפך, היא נותנת תמיכה לכל מי שמתגלה בו חיסרון, וחייב ללמוד איך למלא
אותו. כי מי שלומד אותה מגיע לידיעת הבורא, וממנה לעבודת ה', ליכולת "לקבל על
מנת להשפיע". וההשפעה הזאת מתוך מבנה הנשמה, היא נקראת עבודת האדם. עבודה שעל
ידה הוא נעשה "אדמֶה לעליון"[64].
וזה שאמרו, מכאן לתלמיד, שלא ראה סימן יפה במשנתו חמש שנים,
שוב אינו רואה (חולין דף כ"ד). ואמנם, כל איש, שהוא קל לעיון, מחויב לתת חלק,
שעה או ב' שעות, ביום, בעיון ההלכה, ולכוין ולתרץ הקושיות, הנופלות בפשט ההלכה
וכו'". עד כאן לשונו הקדוש שם, מלה במלה.
על כך כותב
הרמח"ל (הרב המקובל משה חיים לוצאטו, 1744-1707) באיגרת שלו: "ההסתר
הסתיר הרב הקדוש האר"י זלה"ה [זכרו לחיי העולם הבא] דבריו באמרו, שמי
שהוא חריף, יעיין שעה אחת או שתיים לכל היותר בהלכה. ומי שאינו חריף, לא יעיין בה
כל עיקר. אלא עיקר העסק יהיה במדרשים ובאגדות ובקבלה, פנימיות התורה? אם כן איפוא
למה נעזוב את העיקר ונאחוז את הטפל?"[65].
כל לומד, ששכלו אינו
יכול לסבול יותר לימוד חוכמת המקרא, המשנה ותלמוד, משום שמתעורר בו חיסרון
להתפתחות רוחנית, אם הוא ממשיך בהם ולא לומד מספרי קבלה, הוא לא מקדם את עצמו
למטרת הבריאה, כי אין למצוא את השיטה הזאת ביתר הספרים. ולכן עליו לבדוק את עצמו
מתוך החיסרון שיש בו. ואם למד חמש שנים ולא הגיע למטרה, עליו להחליף את שיטת
ההתקדמות הרוחנית שלו: לעבור מלימוד מקרא, משנה ותלמוד ללימוד חוכמת הקבלה.
בעל הסולם מביא באות
י"ט דברים בשם אומרם ממרח"ו. אותם הוא מסביר בהמשך, שהלימוד הרגיל מתבסס
על המשנה שנכתבה לפני אלפיים שנה, כאשר הרצונות היו בדרגה אחרת, ומבנה כלל ישראל
היה שונה לחלוטין, ולכן גם החוקים והיחס להתפתחות הרוחנית היה שונה מהיום.
מתי האדם
אמור לעזוב את לימוד תורת הנגלה?
כ) והנה, לכאורה, דבריו אלו מתמיהים מאד, כי אומר, שבטרם הצליח
בלימוד הנגלה, ילך ויעסוק בחכמת האמת, שהוא בסתירה לדברי עצמו הקודמים, שחכמת
הקבלה בלי תורת הנגלה, היא כנשמה בלי גוף, שאין לו מעשה וחשבון ושכר.
והראיה, שהביא, מתלמיד שלא ראה סימן יפה וכו', היא עוד יותר
תמוהה: וכי אמרו חז"ל, שיניח, משום זה את לימוד התורה, חס ושלום? - אלא ודאי,
להזהיר אותו, להסתכל על דרכיו, ולנסות אצל רב אחר, או במסכת אחרת. אבל ודאי, לא
בשום פנים, לעזוב התורה חס ושלום, ואפילו תורת הנגלה.
"לשמה" משיגים על ידי יראת ה' וקיום המצוות
כא) ועוד קשה הן, בדברי הרח"ו [הרב חיים ויטאל] ז"ל,
והן בדברי הגמרא. דמשמע מדבריהם, שצריך האדם, לאיזו הכנה והצטיינות מיוחדת, כדי
לזכות בחכמת התורה. והלא אמרו חז"ל (מדרש רבה, פ' "וזאת הברכה"):
"אמר הקדוש ברוך הוא לישראל, חייכם, כל החכמה וכל התורה, דבר קל הוא. כל מי
שמתיירא אותי, ועושה דברי תורה, כל החכמה וכל התורה בלבו". הרי, שאין צריכים
כאן, לשום הצטיינות מוקדמת, אלא רק בסגולת יראת ה' וקיום המצוות בלבד, זוכים לכל
חכמת התורה.
כדי לזכות לחוכמת התורה נחוצים שני תנאים. חוכמת התורה היא אור
חוכמה שמתגלה בכלים דקבלה, המתוקנים בכוונה "על מנת להשפיע". והאור הזה,
אור מטרת הבריאה, מתגלה בנשמה הכללית של כל הנבראים, כשהם מתחברים יחד ב"ואהבת
לרעך כמוך"[66], ומכוונים כולם להשפיע לה', כמו שהבורא משפיע להם בתכונת טוב
ומיטיב, על ידי שני תנאים: יראת ה' וקיום מצוות.
שני התנאים הללו, הם שמביאים את האדם לגמר התיקון, לא חשוב
באיזה מצב הוא נמצא. לא נדרשת ממנו הצטיינות קודמת, אין חשיבות מי הוא ומה הוא,
ואין הבדל אם הוא נולד טיפש או חכם, עני או עשיר, חזק או חלש, עצלן או חרוץ. אלא
במצבו הנוכחי עליו לברר מה הם התנאים הללו: יראת ה' וקיום מצוות, ולמלא אותם.
____________________________________________________________
[63] דברי הימים א כח, ט: "ואתה שלמה בני דע את
אהלי אביך ועבדהו".
[64] ישעיהו יד, יד.
[65] ראה ר' מ"ח לוצאטו, "אגרות קודש
מרבינו משה חיים לוצאטו (רמח"ל), בתוך: ספר ירים משה, חלק ב',
(ירושלים: דפוס התורה, תשכ"ב), כמובא בנספח ב' בעמ' 488.
[66] ויקרא יט, יח. להסבר על הכלל "ואהבת לרעך
כמוך" ראה הערה 9 בעמ' 499.
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה