פרק 25
שלבי גילוי ההשגחה
אות מד. הבנת ההשגחה תעזור לכולם להגיע לדבקות, לא רק
ליחידים
אות מה. השגת ההשגחה - מעבר מהסתר פנים לגילוי פנים
__________________________________________________________________________
__________________________________________________________________________
הבנת ההשגחה תעזור
לכולם להגיע לדבקות, לא רק ליחידים
מד) הרי לעיניך, שבעולמנו, לא חסר
לנו, אלא השגחה גלויה. כי אם היתה לנו השגחה גלויה, היו כל באי עולם צדיקים
גמורים. וגם היו דבקים בו יתברך, בתכלית האהבה. כי ודאי, לכבוד גדול היה זה, לכל
אחד ממנו, להתידד ולהתאהב בו יתברך, בכל לב ונפש, ולהדבק בו תמיד, בלי אפילו הפסד
רגע.
אלא, מתוך שאינו כן, אלא "שכר
מצוה בהאי עלמא ליכא [בעולם הזה
אין]", גם אין עוברי רצונו, נענשים כלל לעינינו, אלא ה' יתברך
מאריך אפים [מאריך פנים] להם, ולא עוד, אלא שלפעמים, נדמה לנו ההיפך
חס ושלום, כמו שכתוב (תהלים ע"ג): "הנה, אלה רשעים ושלוי עולם, השגו חיל
וגו'".
ולפיכך, "לא כל הרוצה, ליטול את
השם, יבא ויטול". אלא, שאנו נתקלים, בכל פסיעה ופסיעה חס ושלום, עד, כמו
שכתבו חז"ל (ויקרא רבה פרשה ב') על הכתוב: "אדם אחד מאלף מצאתי",
אשר "אלף נכנסים לחדר, ואחד יוצא להוראה".
הרי, שהבנת השגחתו יתברך, היא הסיבה
לכל טוב. ואי ההבנה, היא הסיבה לכל רע. ונמצא, שהיא הקוטב, אשר כל באי עולם,
מתגלגלים עליו, אם לשבט ואם לחסד.
כדי להביא
את האדם להבנת השגחת הבורא, על הבורא להסתיר את עצמו מהאדם בדרכים שונות, שיגדלו
את האדם לצורתו העצמאית כך, שיבנה את כלי הנשמה שלו.
המטרה הזאת
מחייבת את הבורא להתנהג כלפי האדם בצורה שונה, מוזרה, משונה, מהשכל והרגש
האגואיסטי של האדם. לכן נראה לאדם שהעולם מסתובב ומתנהג בצורה לא טובה, בלתי צודקת
ולא ישרה. שהבורא לא משגיח על העולם, ואם הוא משגיח, אז הוא לא ישר איתנו. מה
שקורה לאדם נראה לו בצורות הפוכות לחלוטין, כמו שבעל הסולם מתאר במאמר "הסתר
וגילוי של ה' יתברך". נראה לאדם וגם שאחרים נמצאים במצב יותר טוב וגם הם
בעצמם מרגישים במצב טוב, אבל הצורות הללו הן ההפך ממצב טוב[124].
האדם עצמו
נמצא במצב הקבוע, אבל הוא יכול לפרש את מצבו או כמצב הטוב ביותר, הנצחי, השלם,
הצודק והישר, או בצורה הפוכה לחלוטין. כי כל נקודת המבט שלנו תלויה בתיקון האדם.
אנחנו לא יכולים לדבר על מה שקורה בעולם החיצון, אלא על מה שמתראה כלפי האדם לפי
הכלים שלו. לכן נאמר "כל הפוסל במומו פוסל"[125]. וכך התמונות המשונות
הללו, באות ומתחלפות כלפי האדם בצורה כל כך אמיתית, שאין לו שליטה עליהן.
לכן הקושי
במצב ההסתרה, שאי אפשר לבוא ולבקר שום מצב שהאדם נמצא בו. באיזה מצב הוא נמצא, מה
עומד לפניו, איך עליו להתייחס למה שנמצא לפניו, האם בשכל, ברגש או בתבונה, איך
עליו לחקור ולהבין אותו. אלא תמיד האפשרות היא אחת, להשלים את הרגשתו עם ההשגחה,
ולקבל מה שלא יהיה, כבא מלמעלה בצורה נכונה וטובה. כי אחרת ימצא את המצבים הללו
לפי הרגש או השכל שלו, כמעט תמיד הפוכים מצדק ויושר.
ואפילו אם
ימצא אותם טובים, נכונים, אמיתיים, ומתנהלים בצדק וביושר, גם זה לא יהיה נכון. כי
בסופו של דבר החשבון שלו הוא חשבון אגואיסטי לפי דרגתו. לכן נאמר שלא כל הרוצה
ליטול את ה' יבוא ויטול[126]. כי עד שהאדם לא מתעלה מעל הטבע שלו ונעשה בלתי תלוי
בטבע, על ידי שקונה מסך וקונה כוח שיכול לעשות חשבון בתוך הטבע שלו, בתוך הרצונות
שלו, הוא לא יכול לראות את התמונה האמיתית. לכן אין מה לדרוש להבין מה קורה בתהליך
לפני שמגיעים ל"לשמה" בשכל וברגש.
לפיכך את
היגיעה הראשונה נותנים ב"יגעתי ומצאתי" בלי להבין דבר, אבל עושים ככתוב,
כל מה שבידך ובכוחך לעשות[127], האדם חייב תחילה ב"יגעתי", לתת יגיעה
מלאה בכמות ובאיכות לפי מבנה הנשמה שלו, ורק לאחריה הוא מגיע ל"מצאתי".
ולכן כתוב
שיש בדרך שני חלקים, שני צדדים למטבע. תחילה ב"לא לשמה", החיים מלאים
בלבולים וייסורים. ולאחר מכן ב"לשמה", האדם מגיע להבנה ולכל טוב[128].
עד שהאדם לא
מתעלה מעל הטבע שלו, בכל תרי"ג הרצונות ובעוצמת כל רצון ורצון, בלתי אפשרי
שירגיש אחרת. כל זמן שהאדם נמצא ברצון לקבל, כמה שהוא מתקדם יותר, הוא רואה את
התנהגות הבורא במה שעובר עליו ועל האחרים, עוד יותר הפוכה וחסרת צדק ויושר. והוא
מתמלא תרעומת על הכול, על הקבוצה ועל החברים ועל המורה, וכל הסביבה נראית לו לא
נכונה. כי הרצון לקבל הולך וגדל, כדברי הכתוב: "כל הגדול מחברו יצרו גדול
ממנו"[129], והוא מקבל דחף גדול יותר לבוא בטענות ולא להסכים.
כל עוד אין
לאדם גילוי של ההשגחה, הוא נמצא בבלבול ולא יכול להצדיק את הבורא. הוא עושה חשבון
עם עצמו שהוא מרגיש רע, אבל לאחר מכן הוא מתחיל לקבל כלים חדשים. ואז נעשה לו רע
ממה שהוא חושב על הבורא, שהבורא הוא רע, ולא משום שהוא עצמו מרגיש רע. זאת אומרת,
הוא מתחיל להרגיש רע מבפנים, אלא כלפי חוץ, כלפי הבורא. ואלה סימני ההתקרבות
ל"לשמה".
כך האדם
הולך ומגדיל גדלות הבורא עד כדי כך, שנראה לו, שהוא אוהב את הבורא, ומתחיל להשתוקק
אליו, עד שמשתוקק אליו כמו לתאווה הגדולה ביותר, כפי שבעל הסולם מתאר באיגרת י"ט[130],
ואז עובר ל"לשמה". הוא נותן יגיעה במה שנקרא "אופנִים", בכל
ההזדמנויות שהבורא מתגלה לו, לא חשוב באיזה צורות, חיוביות או שליליות כאחד. העיקר
בשבילו להיות בקשר עימו, בלי להתחשב באיזו צורה רגשית זה מתראה בתוך החושים שלו.
האדם,
שמתגלה בו הנקודה שבלב, מנקודת האפס הזאת (ראה "0" בשרטוט 1 בעמוד הבא)
יורד ברצונות למינוס אחד. לאחר שהאדם, בא מ"לא לשמה" ל"לשמה"[131],
עובר את המחסום, הוא נכנס לגילוי ראשון (ראה "1+" בשרטוט 1).
ולאחר שעולה
לפלוס אחד בהשגחה עליו הקצוות נמתחים בתוכו ומתרחקים עוד יותר. ואז הכלי מתרחב
ויורד לדרגת רצונות של מינוס שתיים, ויכול לעלות בהשגחה עליו לפלוס שתיים. ושוב
יורד למינוס שלוש ועולה לפלוס שלוש, ולמינוס ארבע ולפלוס ארבע, עד שהאדם מגיע
לדרגה האחרונה (ראה שרטוט 1).
בכל הערכים
השליליים של גילויי ההשגחה שהאדם עובר ברצונות הוא נמצא בהסתר, ורק שהוא עולה
לערכים חיוביים של ההשגחה, הוא זוכה לגילויים (ראה "הסתר"
ו"גילוי" בשרטוט 1).
כל המצבים
של הסתר וגילוי כבר עוברים ברוחניות, דרך מאה עשרים וחמש מדרגות (ראה "125
מדרגות" בשרטוט 1). אפשר לתאר אותם גם כקו שמאל וקו ימין, שמהם האדם בונה את
עצמו באמצע בקו אמצעי.
שרטוט 1
האדם יכול
למדוד את מדרגות ההסתר והגילוי, כי בכל מדרגה ומדרגה יש דרגות גילוי הנקראות
"עיבור, יניקה, מוחין", שאפשר למדוד אותן. את המדרגה שבה נמצאים, אפשר
למדוד במידת מה, אבל את המדרגה הקודמת שהיינו בה אפשר לדעת היטב, לראות ולמדוד,
כמו עליון כלפי תחתון.
ב"הקדמה
לתע"ס" בעל הסולם נותן רק סימני דרך קטנים, באותה דרך שעוברים. על כל
העבודה הפנימית של האדם אי אפשר ללמוד רק מהקדמה זאת. אלא את כל היתר לומדים
מכתבים אחרים של בעל הסולם.
השגת ההשגחה
- מעבר מהסתר פנים לגילוי פנים
מה) וכשנתבונן היטב, בהשגת השגחה,
הבאה להרגשת בני אדם, אנו מוצאים בהם ד' סוגים, שכל סוג וסוג, מקבל השגחת ה' יתברך
עליו, במיוחד. באופן, שיש כאן ד' בחינות של השגת ההשגחה. ובאמת. הן רק שתים,
דהיינו:
הסתר פנים
וגילוי פנים.
אלא שנחלקים לארבע. כי יש ב' בחינות
בהשגחה של הסתר פנים, שהם:
הסתר אחד,
והסתר בתוך הסתר.
וב' בחינות בהשגחה של גילוי פנים, שהן:
השגחה של שכר ועונש,
והשגחת הנצחיות.
כמו שיתבארו לפנינו, בעזרת ה'.
ישנם ארבעה
שלבים שצריך לעבור, עד שמגיעים לגמר התיקון. הסתר כפול (הסתר בתוך הסתר), הסתר
רגיל (הסתר פשוט), גילוי אחד (גילוי פשוט) הנקרא "השגחת שכר ועונש",
וגילוי כפול הנקרא "גילוי האהבה", גילוי השגחה נצחית. וכל מה שהאדם צריך
לעשות בדרך, אומר בעל הסולם, הוא לשים לשים לב להשגחת הבורא עליו, איך הוא משגיח
ומה הוא רוצה ממנו, בכל מצב שמציב אותו ומסובב לו, איך הוא רוצה שיגיב כלפיו.
אם נמצאים
בהסתר, צריך קודם כל לחפש את הבורא. כלומר, להתרכז בתוך עצמנו ולתפוס בצורה נכונה
אותה תמונת הבורא, שמתייחס אלינו מלמעלה בהשפעה, ודרך צורת הקבלה בונה אותנו
מבפנים. ולהשתדל ולגלות מי אני ומי הוא, ומה היחס שלו כלפי.
היחס שלו
כלפינו נקבע מלכתחילה כצורה של טוב מוחלט (ראה "טוב!" בשרטוט 2),
"טוב ומטיב לרעים ולטובים", טבע קבוע שאינו משתנה. ובמשך כל הגלגולים
שלנו בחיים הללו בעולם הזה, מרגישים אנו בתהליך הקיום שלנו גם מצבים רעים וגם
מצבים טובים, לא מפני שהיחס של הבורא משתנה כלפינו, אלא מפני שהכלים שלנו משתנים
ותופסים את היחס שלו בצורה נכונה ואמיתית פעם פחות ופעם יותר. בדומה לילד קטן שאמא
נראית לו אכזרית, כי היא צועקת ודורשת שיציית לה ואף מענישה אותו. אבל ככל שהוא
מתבגר, הוא יותר ויותר מבין שאמא רוצה את טובתו, ונהגה כך רק מתוך אהבה אליו.
כך מי שעוסק
בגילוי ההשגחה, כל עבודתו וכל התהליך שהוא עובר הוא תיקון הכלים יותר ויותר. ואז
מגלים בהם את יחס הבורא כלפינו. או כהסתר כפול, או כהסתר רגיל, או כגילוי שכר
ועונש, או כיחס של אהבה כלפינו (ראה שרטוט 2), עד שמגיעים לתיקון הכלים הנקרא
"גמר התיקון" של כל הכלים (ראה "גמה"ת" בשרטוט 2),
וזוכים לאהבה שלימה. כלומר, מגלים את ההשגחה כמו שהיא היתה מלכתחילה בכל יתר
המצבים לפני הגילוי, אבל שלא יכולנו לגלותה מהעדר כלים מתוקנים.
שרטוט 2
לכן לאדם
אין מה לתקן מחוץ לו, אלא רק את הכלים שלו. ואין לו במה להתרכז מחוץ לו, אלא רק
ביחס הבורא כלפיו, ולחשב את היחס הזה כטוב ומטיב המוחלט. ומה שהוא לא רואה כטוב
ומטיב, נובע ממצב הכלים שלו עצמו. ואז נותן יגיעה בעבודת ה' ומגיע ל"יגעתי
ומצאתי". הבורא מתגלה אליו, וכל פעם יש לו מציאה, שרואה איך יחס הבורא הוא
"טוב ומטיב לרעים ולטובים". כי מלכתחילה כך היא ההשגחה מלמעלה.
הכוח העליון
מתוך שהוא טוב ומיטיב, ברא במיוחד את הנברא ברצון ליהנות, כדי להביא אותו למצב
הטוב ביותר, להנאה ותענוג אינסופיים. אבל הרצון לקבל שנולד , לא מסוגל בתחילתו,
במצב שנברא, לקבל את ההנאה והתענוג הללו, אלא להגיע אליהם דרך צעדים רבים הנקראים
תיקונים.
התיקונים
הללו נעשים על ידי התורה. כי "בראתי יצר הרע" - כל חומר הבריאה מראשה
ועד סופה - "בראתי לו תורה תבלין"[132] - אמצעי להגיע למצב הטוב. על ידי
מה? המאור שבה מחזירו למוטב. כלומר באותו אמצעי הנקרא תורה ישנו כוח הנקרא מאור,
שהוא מתקן את חומר הבריאה, את טבע הבריאה, ומביא אותו למצב הטוב.
כדי להוציא
מהתורה את הכוח המתקן, עוברים שלבים של שינוי החומר, שלבים של שינוי היחס כלפי
תורה, כלפי האור המחזיר למוטב. שינוי שתלוי בהקדם הרצון, בהקדם ההשתוקקות, בהקדם
הנחיצות להיתקן מצד החומר, מצד הנברא. והנברא הזה שעובר תיקונים, אצלו משתנה
ההרגשה.
הנברא בעצמו
הוא רצון ליהנות, שמרגיש או תענוגים או חיסרון בתענוגים זה הכול. ובהתאם לכמה שהוא
משתנה, יש לו חיסרון לתענוגים מסוגים שונים, שבהם הוא מרגיש חוסר או מילוי.
תענוגים מגיעים לאדם תחת שם כללי הנקרא "אור" או "בורא".
נוכחות הבורא, גילוי הבורא, האור שמתגלה בתוך הרצון ליהנות, זה כל התענוג של
הנברא, מפני שהוא נברא על ידי האור כחיסרון לאור.
ולכן בדרך
התיקון יש ארבעה שלבים. שני שלבים של הסתר מהטוב, מהעונג, מהבורא, מהאור, הנקראים
הסתר כפול והסתר רגיל. ולאחריהם שני שלבים של גילוי. גילוי ראשון הנקרא השגחת שכר
ועונש שני הנקרא השגחה של אהבה נצחית. גם כשמתגלה הסתר של הבורא, זה נקרא גילוי.
כי בהסתר כפול הנברא מרגיש שחסר לו, ומבין שחסרה לו הרגשת הכוח העליון, הבורא,
והרגשה מה הוא מקבל ממנו. ובהסתר רגיל חסרה לו רק הרגשת הטוב. כי הוא כבר מגלה את
הרגשת הבורא כמביא לו את החסרונות.
ואחרי כן
הנברא מגיע לגילוי "פנים של הבורא" שפירושו אור, תענוגים, הנקרא שכר
ועונש, ולאחריו גילוי הנקרא השגחה נצחית. בגילוי שכר ועונש מתגלה ההשגחה כנגד הסתר
אחד, שהיא השגחה לפי שכר ועונש, כלומר, בהתאם למצבים הפנימיים שבהם נמצאים
הנבראים. הבורא נגלה כטוב או כרע כביכול, אבל האדם בטוח שזה הבורא. ואם הנברא מתקן
את עצמו עוד יותר, אין כבר רע בכלים שלו, ואז הוא מגלה בהתאם לזה, שהבורא טוב
ומיטיב לכולם ותמיד.
____________________________________________________________
[124] למאמר "הסתר
וגילוי פנים של השם יתברך" ראה נספח א' בעמ' 485.
[125] קידושין דף ע
ע"א.
[126] ברכות דף טז ע"ב: "לא כל הרוצה ליטול
את ה' יטול".
[127] קהלת ט, י: "כל אשר תמצא ידך לעשות בכחך
עשה".
[128] ראה אות ז
ל"הקדמה לתלמוד עשר הספירות", כמובא בפרק "שני שלבים בדרך
לשלמות" בעמ' 113.
[129] סוכה דף מה
ע"א.
[130] ראה איגרת כי
בנספח ג'.
[131] על "מתוך שלא
לשמה בא לשמה" (סנהדרין דף קה ע"ב) ראה אות כל ל"הקדמה לתלמוד עשר
הספירות" כמובא כאן בעמ' 206.
[132] קידושין דף ל
ע"ב: "בראתי יצר רע בראתי תורה תבלין".
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה