פרק 21
טהרת כלל ישראל
רק על ידי לימוד הקבלה
אות לו. אור
חסדים נמשך אל האדם אם הוא לומד לא לשם קבלת פרס
אות לז. שלא
כמו שאר ספרי הקבלה הלימוד בספרי בעל סולם אינו מביא להגשמה
__________________________________________________________________________
__________________________________________________________________________
אור חסדים נמשך אל האדם אם הוא לומד לא לשם קבלת פרס
לו) המתבאר, מדברי תיקוני הזוהר, הוא, שישנה שבועה, שלא יתעורר
אור החסד והאהבה בעולם, עד שמעשיהם של ישראל בתורה ומצוות, יהיו על הכונה שלא לקבל
פרס, אלא רק להשפיע נחת רוח ליוצר ברוך הוא, שזה סוד השבועה "השבעתי אתכם,
בנות ירושלים, וכו'".
באופן, שכל אריכות הגלות, והיסורים שאנו סובלים, תלויים ומחכים
לנו, עד שנזכה, לעסק התורה ומצוות לשמה. ואם רק נזכה לזה, תיכף יתעורר אור האהבה
והחסד הזה, שסגולתו להמשיך, סוד הכתוב "ונחה עליו רוח חָכְמָה וּבִינָה
וכו'". ואז נזכה לגאולה השלימה.
גם נתבאר, שאי אפשר, שכל כלל ישראל, יבואו לטהרה הגדולה הזו,
זולת על ידי לימוד הקבלה, שהיא הדרך הקלה ביותר, המספיקה גם לקטני הדעת.
מה שאין כן, בדרך העסק בתורת הנגלה בלבד, אי אפשר לזכות על
ידה, זולת ליחידי סגולה, ועל ידי יגיעה רבה, אבל לא למרבית העם, מטעם המבואר לעיל,
באות כ"ב, דיבור המתחיל "אכן". ובזה נתבארה היטב, האפסיות, שבקושיא
הרביעית והחמישית, שבתחילת ההקדמה.
המתבאר, מדברי תיקוני הזוהר, הוא, שישנה שבועה, שלא יתעורר אור
החסד והאהבה בעולם, עד שמעשיהם של ישראל בתורה ומצוות, יהיו על הכונה שלא לקבל
פרס, אלא רק להשפיע נחת רוח ליוצר ברוך הוא, שזה סוד השבועה "השבעתי אתכם,
בנות ירושלים, וכו'".
באופן, שכל אריכות הגלות, והיסורים שאנו סובלים, תלויים ומחכים
לנו, עד שנזכה, לעסק התורה ומצוות לשמה. ואם רק נזכה לזה, תיכף יתעורר אור האהבה
והחסד הזה, שסגולתו להמשיך, סוד הכתוב "ונחה עליו רוח חָכְמָה וּבִינָה
וכו'". ואז נזכה לגאולה השלימה.
הרצון לקבל בונה
באדם ציור של פרצוף, שזה אוסף של רצונות שמחוברים ביניהם בהקשרים שונים כמו הגוף.
וכל פרצוף מתחלק לשני חלקים עיקריים: עד החזה נקרא כלים דהשפעה ומהחזה ולמטה נקרא
כלים דקבלה. בכלים דהשפעה ישנם רמ"ח (248) כלים, ובכלים דקבלה ישנם שס"ה
(365) כלים, תרי"ג רצונות (ראה שרטוט 1).
שרטוט 1
הרצונות הללו הם
כולם רצונות ליהנות, שתחילה צריך לתקנם, שלא ירצו ליהנות בעצמם. אחרת בכל פעם יעלם
בהם המילוי, ולא ניתן יהיה להרגיש בהם חיים נצחיים, רוחניים. ולאחר שרוכשים את
תכונת האמונה, חפץ חסד, ללא דאגה לעצמי, מתרוממים מעל הרצונות הללו ומתקנים כלים
דהשפעה. ועל ידי הכלים דהשפעה אפשר לתקן את הכלים דקבלה.
תיקון של כל רצון
ורצון נקרא עשיית מצווה. התיקון הזה אפשרי רק על ידי אור התורה (ראה "מצווה,
אור התורה" בשרטוט 1). לפיכך נחוץ לזכור ש"עסק בתורה ומצוות" נקרא,
שהאדם מתייחס לכל הרצונות שלו, לכל המבנה שלו: מי הוא ומה הוא, מתוך רצון להגיע
לתיקון. כל הרצונות שמתגלים בו, האדם אמור לתקן. תיקון כל רצון ורצון שלו נקרא, שעשה
מצווה, על ידי שמושך בזמן הלימוד כוח עליון מספיק, שמתקן אותו הרצון ורצונות
נוספים.
במצבנו הנוכחי איננו
יודעים איך הרצונות מיתקנים. אי אפשר להבדיל את הרצונות לרמ"ח איברים
ושס"ה גידין. אי אפשר לדמות כל רצון ורצון לאיבר מסויים בנשמה, כלומר בפרצוף.
זה עדיין נסתר מאיתנו. אלא לאט לאט האדם רואה את עצמו כאוסף של רצונות שמחוברים
בצורה מסוימת. ומאוחר יותר הוא מתחיל לראות איך כל אחד עם אוסף של תרי"ג
רצונות שלו מתחבר יחד עם כולם יחד לשש מאות אלף נשמות, לגוף אחד שנקרא
"אדם".
האמצעי לתקן הוא אחד
בלבד - האור העליון. האור העליון שברא את הכלי, את הרצון, הוא שיכול לתקן את הכלי,
לפי רצון הכלי, לפי בקשת האדם. ובלי בקשה של האדם, לא יתרחש התיקון. כי האדם נדרש
בעולם הזה לבנות את עצמו כך שיהיה דומה לבורא. ואז בא אור מלמעלה הנקרא תורה ומבצע
באדם תיקון הנקרא מצווה.
ההגדרות הנכונות הן
על פי הרוחניות וכדאי להתרגל למושגים הללו כדי לא להתבלבל. למשל כל הפעולות הנקראות "מצוות", שמבצעים
אנשים דתיים כמצוות, הם מנהגים שעושים בעולם הזה. כי לפי ענף ושורש יש קשר בין
עשיית הפעולות הללו בגשמיות לבין השורש שלהן ברוחניות. אבל מצוות במובן הרוחני,
תיקון על הרצונות, עושים רק על ידי המשכת המאור המחזיר למוטב, שהוא כל מהות התורה.
על תרי"ג
הרצונות הנקראים נשמה ממשיכים תרי"ג אורות שמתקנים את הרצונות. האורות הללו
נקראים תורה (ראה שרטוט 2). ולפיכך יוצא, שכדי לתקן את הנשמה, צריך תורה.
שרטוט 2
גם נתבאר, שאי אפשר, שכל כלל ישראל, יבואו לטהרה הגדולה הזו,
זולת על ידי לימוד הקבלה, שהיא הדרך הקלה ביותר, המספיקה גם לקטני הדעת.
מה שאין כן, בדרך העסק בתורת הנגלה בלבד, אי אפשר לזכות על
ידה, זולת ליחידי סגולה, ועל ידי יגיעה רבה, אבל לא למרבית העם, מטעם המבואר לעיל,
באות כ"ב, דיבור המתחיל "אכן". ובזה נתבארה היטב, האפסיות, שבקושיא
הרביעית והחמישית, שבתחילת ההקדמה.
כל התורה ניתנה כדי
לתקן את האדם, להביא אותו מדרגתו הגשמית, האגואיסטית, לדרגה הרוחנית,
האלטרואיסטית, לדרגת ההשפעה. וכל ההבדל במה שלומדים, בכלים שמדברים דרך פשט, רמז,
דרוש, סוד, שמדברים על אותו נושא רק ביותר או פחות הבלטה כלפי הלומד.
בתקופות קודמות
בהיסטוריה ירדו לעולם הזה נשמות זכות ולא עבות ואגואיסטיות, שאפשר היה לתקנן בקלות
יחסית בלי צורך בהקדם של סבל ובירור. ולכן גם התורה היתה מלובשת בלבושי העולם הזה.
אנשים למדו גמרא וקראו תורה ומשניות, ומתוך העיסוק הזה קיבלו מאור המחזיר למוטב
במידה מספקת כדי להחזיק ברעיון הרוחני. היה להם ברור, שעליהם לתקן את עצמם
ולהתעלות מעל העולם הזה. הם לא התבלבלו ורצו אחר מטרות אחרות.
אלא
דורנו התפתח לדור שכולו מחשבות אגואיסטיות. האנשים מבולבלים ומתקשים להחזיק את
עצמם במחשבה אחת. אלא המחשבות רצות בהם רצוא ושוב, בלי יכולת להחזיק ברעיון הרוחני
שצריך ואפשר להתעלות. ויש צורך באמצעי חזק שיקשור אותם עם הכוח הרוחני. לכן בעל
הסולם אומר שבזמננו, שבו כולנו אגואיסטים קטני דעת, את המאור המחזיר למוטב אפשר
לגלות רק בחוכמת הקבלה ולא בשום צורה אחרת של התורה.
השוני
איננו בתורה עצמה. אלא בחלק שלוקחים ממנה, המבאר יותר את הקשר בינינו לבין
הרוחניות. כי חוכמת הקבלה עוסקת בתיקונים שעוברת הנשמה. וכאשר לומדים אותם אי אפשר
לברוח מהנושא, ולחשוב שמדובר בבעלי חיים, בנזיקין, או רעיונות של העולם הזה.
למרות
שהמקובלים הביעו רוחניות גם בלבושים גשמיים, בחוכמת הקבלה אין אותו לבוש גשמי. וכך
יכולים גם קטני הדעת וגדולי האגו של דורנו להחזיק ברעיון הרוחני. אמנם בקושי,
כי צריך עוד קבוצה והרגל של יגיעה רבה, כדי שהאדם יתחיל לשמוע, שאחרי מה שהוא לומד
בספרים מדובר על תיקונו, ולא על עולם רוחני שמנותק ממנו וקיים מחוץ לו. אלא יבין
שכל המצבים האלה מתרחשים בתוכו. שהתורה לא מדברת בכלל על מה שקורה מחוץ לו. כי
מחוץ לאדם יש רק בורא, אור עליון שנמצא במנוחה מוחלטת. והכל נמצא בתוך האדם. התורה
מספרת לו רק על מה שמתרחש בתוכו.
האדם מתחיל להבין
זאת, מתייחס למה שהוא קורא כמו לספר רפואה, שמסביר לאדם באיזה מצב הוא נמצא. מה
עליו להבחין במצבו הבריאותי, מתי הוא חולה ומתי הוא בריא, ואיזה תרופה עליו לקחת
כדי להבריא.
התורה היא מרפא
כדברי הכתוב: "לכל בשרה מַרְפֵּא"[110]. אבל אפילו שמתגלה לאדם המערכת
העליונה כולה, היינו, מערכת הנשמה המתוקנת, עדיין קשה לו להזדהות עימה, כי האגו
שלו מנתק אותו מלהבין אותה נכון ולשייך אותה לעצמו. ועובר זמן רב עד שהאדם מבין
שמדובר בו עצמו.
ב י א ו ר י ם נ ו ס פ י ם
איך יתרחש
גילוי הבורא לכולם אם בדור האחרון רק בודדים יעסקו בקבלה?
כל יתר תשעים ותשעת
האחוזים עוזרים למיעוט שעוסק בקבלה, כלומר, נדבקים לַגדולים, ונעשים "אפר תחת
כפות רגלי הצדיקים"[111]. והעבודה הזאת איננה פשוטה כלל וכלל. אלא היא נובעת
ממבנה הנשמה הכללית, מהפרצוף הרוחני, שהוא כקו מאוד לעומת כל העיגול. רק מיעוט
עוסק בעבודת ה', לעומת מיליארדים של אנשים אחרים. לעומת כל אוכלוסיית העולם עם
ישראל הוא די קטן.
כדי להוביל את כל
העולם מספיק אדם אחד. לא צריך אנשים רבים. מספיקה ידיעה אחת, אדם אחד שמסביר אותה
ידיעה לכל העולם. אבל לעזור ולבצע נקרא
להיות "אפר תחת כפות רגלי הצדיקים". זאת אומרת, אחד או יותר מעבירים את
כל המסר לכל העולם, ואם האחרים מסכימים עימם לא מתוך ייסורים, אלא מתוך הבנה, אז
גם הם מגיעים לתיקון.
נקווה שהתיקון הזה
יקרה לכולם בגלגול הזה, כי אין טעם להתגלגל שוב. כולם חייבים להשיג את שורש נשמתם
ולחיות בעולם הזה בגופם הביולוגי, ובפנימיותם בעולם הרוחני, בעולם הבא. להימצא
בחיים נצחיים ושלמים, מעל זמן, תנועה ומקום, מעל הרגשת החסרונות, כי כל כולו של
האדם יהיה מעל הרצון לקבל, בהשפעה.
שלא כמו שאר
ספרי הקבלה הלימוד בספרי בעל סולם אינו מביא להגשמה
לז) והקושיא השלישית, שהיא הפחד שלא יחמיץ - הנה אין כאן פחד,
ולא כלום. כי ענין הנטיה מדרך ה' חס ושלום, שקרתה פעם, היתה מב' סיבות:
או שעברו על דברי חז"ל, בדברים האסורים לגלות,
או משום, שתפסו דברי הקבלה, במשמעותם החיצונית, דהיינו בהוראות
גשמיות, ועברו על "לא תעשה לך פסל וכל תמונה". ועל כן, באמת היתה חומה
בצורה, מסביב החכמה הזו, עד היום. אשר רבים ניסו, והתחילו, בלימוד, ולא יכלו
להמשיך בו, מחסרון הבנה, ומחמת הכינויים הגשמיים.
אשר על כן, טרחתי בביאור "פנים מאירות ופנים
מסבירות", לפרש את הספר הגדול "עץ החיים" מהאר"י ז"ל,
ולהפשיט הצורות הגשמיות, ולהעמידן בחוקי הרוחניים, למעלה ממקום ומזמן. באופן,
שיוכל כל מתחיל, להבין הדברים בטעמם ונימוקם, בשכל בהיר ובפשטות גדולה, לא פחות,
כמו שמבינים גמרא על ידי פירוש רש"י ז"ל.
הקושיה
השלישית באות א' של ההקדמה הינה "הפחד שלא יחמיץ", שיתבלבל עד כדי כך,
שלא ימצא את ידיו ורגליו "מחמת העסק הזה. כי כבר קרו מקרים שנטו מדרך התורה
בסבת העסק בקבלה." כלומר, התבלבלו עד כדי כך שעזבו את הכל. "ואם כן הצרה
הזאת למה לי." בשביל מה לו ללכת בצורה תלושה כזאת מהחיים, בלי לדעת מה יקרה
מחר? למה לו להינתק מכל מה שיש לו בחיים שלו, מהחברים שהוא נמצא ביניהם ומהחברה,
שבכל זאת מקיימת ועושה, ואולי תוביל אותו לתיקון?
ובעל
הסולם עונה על הקושיה ואומר, שבעבר קרו מקרים ש"נטו מדרך התורה בסבת העסק
בקבלה", מפני שאנשים למדו מספרי קבלה, שנכתבו בצורה מבולבלת וקשה ללימוד.
אבל למרות שבמשך ההיסטוריה נכתבו ספרי קבלה רבים, רק אחדים מהם משמשים בדורנו
כספרי לימוד: "ספר הזוהר", כתבי האר"י וכתבי בעל הסולם. ולא מן
הסתם.
והיתר הם אמנם ספרים
נכונים, אבל בזמן העיסוק בהם קשה לאדם להחזיק את המטרה מול עיניו.
וחלק מספרי הקבלה לא
רק שנכתבו בשפה מבולבלת, אלא גם כללו ציורים של קמעות וסגולות, שהביאו את האדם
ליחס לרוחניות צורות גשמיות ולטעות ביחס אליה. כי כל עניין הרוחניות הוא כוחות.
כוח הבורא שפועל על האדם. כוח אחד שפועל על "האני" שכלול מתרי"ג
רצונות, אבל מתחלק באדם לכוחות שונים לפי הרצונות. וכל רצון גם הוא כוח.
ואם האדם לא מתאר
נכון את המצב: "אני, הכוחות שלי והכוח העליון", אלא בצורות גשמיות
שמתוארות בספרי המקובלים ככוחות שמתלבשים בעולם הזה, בעצים, אבנים, אדמה, שמים,
עננים וכוכבים. אז האדם מתחיל להגשים את הרוחניות. לראות אותה מתלבשת כביכול
בגשמיות, כאילו בעולם הזה נמצאים כוחות רוחניים. הוא מסתכל על חפצים ועל אנשים, על
מה שהם עושים, על מה שהם חושבים, כאילו נמצאת שם רוחניות שמפעילה אותם.
ואם האדם מתחיל
לחשוב על רוחניות דרך לבושים גשמיים, הוא מתחיל להגשים אותה, ולשייך כוחות רוחניים
לחפצים, לחלקים של גוף האדם, למצבים ומקרים שמתרחשים לפניו. ואז הוא מתבלבל
לחלוטין. כי הוא חושב שצריך להסתדר כביכול עם העולם הזה, עם כוחות במחשבה או
ברצון, שאנשים אחרים משפיעים לו או מפעילים עליו, והוא עליהם. ורואה שיש לו
רוחניות במישור העולם הזה, ושעליו להגיע להשפעה בתוך העולם הזה. וכך האדם הולך
ומתבלבל עד שיוצא מלימוד הקבלה. ולעיתים ממשיך ומפתח תיאוריות על רוחניות,
שמוציאות אותו גם מהעיסוק בחוכמת הקבלה.
בזמננו נפתר לחלוטין
הקושי הזה של ספרי קבלה שכתובים בצורה מבלבלת לאדם מתחיל, כי בעל הסולם הסיר
מספריו את החשש מהגשמה ובלבול. ומי שלומד את ספרי בעל הסולם בהדרכה נכונה, מתקדם
בלי להתבלבל. ולמה נפתר הקושי הזה רק בדורנו? הסיבה היא, שבדורות הקודמים לא הגיע
עדיין הזמן להתכללות כלים דהשפעה בכלים דקבלה. והנחיצות להגיע לתיקונים היתה רק של
יחידי סגולה. ולהם הספיקו ספרים מבולבלים וקשים כדי להגיע לתיקונים ולמילויים
הנכונים. מה שאין כן לאנשים האחרים שעדיין לא הגיע הזמן, התקופה, לעשות תיקון כללי
של הנשמות.
אבל מאותו רגע שהחלה
השיבה מהגלות לאדמת ארץ ישראל, חלה עלינו החובה לעסוק בתיקונים של הנשמות ולהגיע
לרמה הנקראת "ארץ ישראל", לדרגת בינה, לאמונה, להשפעה.
לכן באה והתגלגלה
לעולמנו נשמתם של רשב"י והאר"י בלבוש של מקובל הנקרא "בעל
הסולם". ובעל הסולם הביא אותה תורה של ה"זוהר" ותורת האר"י,
רק בצורה פשוטה ומובנת, שמוכנה לכל הנשמות, שצריכות לעשות את התיקון הכללי על עצמן
ועל כל העולם. כדי שלא יבואו יותר לעולמנו "עניות, ביזה, חרב, הרג ואובדן
בעולם"[112], אלא נגיע לשלימות, לחסד ולאהבה.
ולכן הקושיה השלישית
איננה ברת-תוקף בזמננו. אלא בעל הסולם מעורר את הקושיות הללו מן העבר, כדי לבוא
ולבאר אותן. כי הקושיה והתירוץ הם עמוקים מאוד ומושרשים בטבע הבריאה. והאדם שהווה
עלייה רוחנית, רואה מאיזה שורש רוחני נובעים הקושיות הללו והקלקולים. למה הם היו
צריכים לקרות קודם ומה המקור שלהם.
אם קורה קלקול, הוא
תמיד מכוון מלמעלה. כי כל קלקול יש לו מקום בבריאה ויש לו מטרה מסוימת, כדי אחר כך
לבוא לשלמותו על ידי חיבור בין זה לזה. ואז נבין ביתר עמקות את שורש הקלקולים
הללו, מהיכן הם באים ולמה עלינו לעבור אותם. כולנו עברנו אותם בגלגולים הקודמים
ונכללים מהם היום. ובתיקון הכולל הנוכחי שלנו אנחנו מתקנים את הבלבולים והקלקולים
שעברו עלינו.
____________________________________________________________
[110] משלי ד, כב.
[111] ראש השנה יז, א.
[112] בעל הסולם מדבר על כך באות לה ל"הקדמה
לתלמוד עשר הספירות" כמובא כאן בעמ' 213.
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה