פרק 28 - ההשגחה הגלויה (אותיות נד-נה)

פרק 28

השגחה גלויה

אות נד. כשהשלים יגיעתו באמונת ה', זוכה להשגחה הגלויה

אות נה. שלב ראשון בגילוי ההשגחה: השגחת שכר ועונש בעולם הזה ולעולם הבא
__________________________________________________________________________

כשהשלים יגיעתו באמונת ה', זוכה להשגחה הגלויה

נד) אמנם, אחר שרואה ה' יתברך, שהאדם השלים מידת יגיעתו, וגמר, כל מה שהיה עליו לעשות, בכח בחירתו והתחזקותו באמונת ה' יתברך, אז עוזר לו ה' יתברך, וזוכה להשגת ההשגחה הגלויה, דהיינו לגילוי פנים.

ואז, זוכה לתשובה שלימה, שפירושה, ש"שב" ומתדבק בה' יתברך, בכל לב נפש ומאד, כמו שנמשך מאליו, מצד ההשגה של ההשגחה הגלויה.

היגיעה בזמן ההסתר, היא שמביאה לגילוי. ומהי אותה יגיעה? "התחזקותו באמונה". ההתחזקות באמונה היא על פני כל הרגשת ההסתרה, כשהאדם מרגיש את השגחת הבורא כלפיו כרעה.

האדם מרגיש רע, שמרגיש כי עצם ההסתר כלפי הרצון לקבל הוא רע, ומורגש בו כרע גם בהרגשה וגם בהבנה. אם הוא מרגיש שהרע הוא מטרתי, ושהבעיות והקושיות שהחיים מזמנים לו הן תרגילים, שעל ידם הוא מתבגר, גדל ומתקדם, אז הוא מצדיק במשהו את הבורא, ונמצא בהסתר רגיל. ובהסתר כפול הוא בקושי מסוגל להצדיק את הבורא או בכלל לא מסוגל. הוא מבולבל, כי הצרות שבאות מהבורא מגיעות אליו בצורה הפוכה כלפי ההשגחה העליונה. ובאות מכל הכיוונים כחוסר במושכלות, בכבוד, בכסף, או בתענוגים גופניים. ורק לאחר שהאדם משלים את "מידת יגיעתו", הוא מגיע לגילוי.

בזמן הסתר כפול והסתר רגיל, הבלבולים שלו הם בעניינים של העולם הזה אבל גם כלפי הדרך שלו,  במיוחד כלפי עצמו, כלפי המורה שלו וכלפי קבוצתו. והם נקראים הפרעות רוחניות. הפרעות עם עצמו, על כל התהליך שהוא עובר. הפרעות עם המורה שלו, האם אפשר להאמין לו או לא, ועד כמה. ו"להאמין לו" הכוונה להאמין, לא שכלית, אלא לציית לו בדיוק במה שצריך ולהצדיק. והפרעות כלפי מה שדורשים ממנו החברים לקבוצה והקבוצה עצמה, ומה שמציבים בפניו המקובלים.

כל הפרעה ניתנת לו כדי שיטיל ספק. אבל האדם עצמו לא יודע בבירור שהוא מטיל ספק, אלא היחס שלו בא בכל מיני זלזולים כלפי הלימוד, כלפי המורה, כלפי הקבוצה והחברים. וזה אופן אחד של הסתר. והאופן השני של ההסתר, הוא כלפי החיים שלו. איפה במסגרת החיים שלו הבורא משגיח עליו ואיפה כביכול הוא לא משגיח. אלא הוא חושב שאנשים אחרים קובעים לו את כל הכללים והחוקים. והם לא באים מצד הבורא, אלא מצד כל מיני רשויות אחרות. הוא לא מסוגל לתאר לעצמו איך הבורא מתלבש בכל. ולא נותן יגיעה כדי להשלים את התמונה עם "אין עוד מלבדו".

בזמן ההסתרה קשה להבדיל בין דברים. אלא כמה שאפשר מבדילים בין תענוגים ובלבולים, זאת אומרת, הפרעות במוחא ובליבא.

הפרעות בליבא הן תענוגים, משיכה פתאומית לכבוד, לתאוות גופניות, לעושר. והפרעות במוחא הן המחשבה שאין לאדם "אין עוד מלבדו". אין השגחה גלויה אין מטרה, ואין נוכחות הבורא בעולם. ועל פני ההפרעות הללו האדם צריך להבין, שאין טעם להילחם עם ההרגשה. ההרגשה בכלים היא תמיד אמת. אם הוא מרגיש רע, אף אחד לא יכול לשכנע אותו, שהוא מרגיש טוב ולא רע. אבל האדם יכול לעשות תיקון ולשכנע את עצמו, או לשנות את היחס שלו במוחא, בראש שלו, כלפי מה שהוא מרגיש. כי הבחירה של האדם איננה לשנות בצורה ישירה את ההרגשה בתוך הלב, אלא לשנות את התפיסה שלו במוח.

יש לו אמנם הרגשה רעה או בלבול, על הבורא, על המטרה ועל האחרים, אבל הוא קיבל אותו מלמעלה, מ"אין עוד מלבדו". וכך האדם מתחיל להבין ולסדר את המחשבות שלו, כי "הכול במחשבה יתבררו"[154]: גם את המחשבה עצמה, אותה הפרעה מבולבלת, מברר האם קיבל אותה מהבורא או לא, וגם מברר בתוך המחשבה את ההרגשה למה הוא מרגיש רע ומהיכן נובעת אותה הרגשה. הוא נותן יגיעה, הולך לספרים, לקבוצה, ובעצמו מתבלבל עוד פעם ועוד פעם. עד שגומר את העבודה.

ואיך  האדם יודע היכן גְמַר העבודה? כאשר הוא משלים את ההבנה שלו:

א)      מבין שההפרעה באה מהבורא בצורה מטרתית, כדי להביא אותו לתיקון.

ב)      כתוצאה מההבנה הזאת נמחקת ההרגשה שלו, והוא לא מרגיש יותר רע, נה שלא יהיה. בגלל שנדבק למטרתיות,לְמה שעכשיו הבורא מטפל בו. זה נקרא להידבק כמו זרע בתוך רחם, שהבורא יטפל בו, ולא לרצות יותר.

זהו כל התהליך של היגיעה על הפרעה. אבל יש בו אופנים רבים.

העיקר הוא היגיעה ב"אין עוד מלבדו". יגיעה שלא נגמרת לאחר שני השלבים של ההסתר, אלא בכל שלב היגיעה הזו היא העיקר. יגיעה בבחירה בין שתי צורות הטבע, בין הטבע האגואיסטי שברא הבורא, לבין הטבע האלטרואיסטי שהוא הופעת הבורא בעצמו, נמצא האדם. הבחירה של האדם היא תמיד על פני הטבע האגואיסטי שמתגלה, להעדיף את הטבע האלטרואיסטי. כלומר, למרות ההרגשה הרעה או הטובה, לחפש תמיכה מטרתית, שכלית והבנתית. תמיד להשלים את החוסר בהרגשה בעזרת ההבנה[155]. כי על ידי הבחירה האדם מתחיל להבין את התנהגות הבורא ולרכוש את הראש שלו (ראה "ראש" בשרטוט 1).

כל פרצוף רוחני כלול מראש וגוף. והאדם בנוי רק מרצון, כלי (ראה "רצון" בשרטוט 1). הרצון מרגיש השפעות שונות, וכדי להשלים את ההרגשה הרעה שתהיה טובה, הוא צריך מערכת השלַמה, פיצוי. ולכן הוא מפתח ראש. הראש הוא מחשבות הבורא שהנברא חייב לרכוש לעצמו, כדי להצדיק את הבורא על כל הפעולות שהוא עושה, כלפי הרצון שלו (ראה "מחשבות הבורא" בשרטוט 1).

וכך יוצא, שהבחירה שעובדים ונותנים עליה יגיעה, היא כדי שנקבל ראש להבין את הבורא, ואז נתעלה מעל הטבע שלנו, מעל הרצון. ולכן היגיעה בבחירה חופשית לא נגמרת בכך שעוברים מהסתר לגילוי, אלא היא מקבלת צורה אחרת, אופן אחר.

שרטוט 1

 שלב ראשון בגילוי ההשגחה: השגחת שכר ועונש בעולם הזה ולעולם הבא

נה) והנה, השגה זאת ותשובה זו, האמורות, באות לו לאדם, בב' מדרגות, שהראשונה היא - השגת השגחת שכר ועונש בהחלט. ומלבד שמשיג, בהשגה ברורה, את שכרה של כל מצוה לעולם הבא, זוכה גם כן להשיג התענוג הנפלא, שבעת קיום המצוה, תיכף בעולם הזה. וכן מלבד שמשיג העונש המר, הנמשך מכל עבירה, לאחר מיתתו, זוכה גם כן להרגיש, את טעמה המר של כל עבירה, גם כן בעוד בחיים חיתו.

ומובן מאליו, שהזוכה להשגחה הגלויה הזאת, בטוח בעצמו, שלא יחטא עוד. כמו שאדם בטוח, שלא יחתוך באבריו ויגרום לעצמו יסורים נוראים. וכן בטוח בעצמו, שלא יעזוב המצוה, מלקיימה תיכף כשבאה לידו, כמו שהאדם בטוח, שלא יעזוב שום תענוג העולם הזה או ריוח גדול, הבא לידו.

עשרות אלפי גלגולים האדם מתפתח, עד שמתעוררת בו הנקודה שבלב, והוא בא ללימוד חוכמת הקבלה ומושך על עצמו אור המחזיר למוטב משורש נשמתו. ועובר תוך יגיעה דרך הסתר כפול והסתר רגיל עד שמגיע לגילוי (ראה מ"הסתר2" עד "שו"ע" בשרטוט 2), להתגלות הטוב ומטיב - החוק איך האור, שברא את הכלי, מתנהג עם הכלי (ראה "אור" ו"כלי" בשרטוט 2).

שרטוט 2

בדרגת שכר ועונש מחשבת הבריאה לא מתגלה לאדם בצורה של "טוב ומטיב לרעים ולטובים". אבל כבר לא כמו בהסתר כפול, שהאדם חושב אותה להשגחה רעה. או כמו בהסתר רגיל שלא מרגיש אותה כטוב, אלא כרע, אבל חושב שהוא אשם, שאם יתקן את הרגשתו, היא יכולה להיות אחרת.

מה שאין כן לאחר שמגיע לגילוי פנים. אז הוא מתחיל לפעול-בהתאמה כלפי האור, כי יש לו מסך ואור חוזר והכלי שלו מתחיל להיות מותאם לאור.

ובהתאם לכך, האדם מרגיש את היחס בין האור לכלי כטוב ומטיב, אבל לא מוחלט, אלא מרגיש שהיחס אליו תלוי בכלים שלו. מדוע? כי הכלים שלו עדיין לא מתוקנים.

ואם האדם נכנס לגילוי שכר ועונש, ומתקן אחוז מסוים מהכלים שלו, אז באותו אחוז (למשל 10%) הוא מרגיש שהבורא טוב. וביתר האחוזים (90%) הוא מרגיש שאם ישתמש ברצונותיו הלא מתוקנים, הוא יקבל עונש (ראה "90% - 10% בשרטוט  3 בעמוד הבא).

אבל לאחר שמגיע לתיקון מלא של כל הרצונות, הוא קובע שהבורא באמת טוב (ראה "100%" בשרטוט 3).

איך פתאום הבורא נעשה טוב? כי האדם המתוקן מרגיש את עצמו טוב כלפי השפעת הבורא. "כל הפוסל במומו פוסל", וכל הזוכה קובע לפי מידת תיקונו, שהבורא הוא טוב[156]. הרגשת שכר ועונש היא כלפי הכלי של האדם. מנקודה הוא גדל ועובר דרך הסתר כפול והסתר רגיל, עד שמכין כלי, אבל כלי ריק. (ראה כלי ב"הסתר1"" וב"הסתר2" בשרטוט 3). והכלי מוכן להידבק לבורא, אפילו שהוא ריק. כי יש בו כבר הכנה ללכת לרוחניות ולהצדיק את פעולות הבורא, על כל מה שיתגלה כלפיו.

שרטוט 3

ואז האדם מקבל מסך ומתחיל לתקן את הכלי שלו (ראה כלי ב"שו"ע" בשרטוט 3). ולפי מידת תיקונו להצדיק את הבורא, אבל כבר מתוך הרגשתו. כי בהסתר כפול והסתר רגיל, לעולם אין לאדם הרגשה טובה. אלא רק לפעמים מתגלה לו לגמרי במקרה הרגשה טובה. ועיקר יגיעתו היא בין הרגשה לא טובה לבין היכולת להצדיק אותה ולהשלים אותה על ידי אמונה (ראה "אמונה" בשרטוט 3). ולאחר שהאדם משלים את ההרגשה ורוכש אמונה, רצון להיות דבוק בבורא, למרות כל הרגשותיו הרעות, הוא עובר לגילוי ראה "גילוי" בשרטוט 3).

הגילוי של האדם נמדד בדיוק לפי הכלים שתיקן. ככל שהוא מתקן יותר, הוא מקבל בתוך הכלים המתוקנים יותר התגלות הבורא. ואותה השגחה גלויה נותנת לאדם יכולת וכוח ללכת הלאה. אבל התגלות הבורא לא מאפשרת לדעת מראש איך "להרוויח", איך להתקדם, באיזה כלים לקבל יותר שכר ולא עונש, איפה כדאי לתקן כדי לקבל בכל מקום שיחפוץ התגלות של אור בתוך הכלי. אלא דרגות ההתקדמות באות על פני הדרגות הקודמות של ההסתרה.

האמונה שהאדם רכש איננה נעלמת. אלא הוא עובד בתוך חסדים, למעלה מהחסדים. זאת אומרת, הרגשת שכר ועונש איננה הרגשה בתוך הכלים דקבלה, אלא הרגשה בכלים דהשפעה. והשכר שלו היא האפשרות שניתנה לו להשפיע לבורא. כי בהשגתו את האמונה הוא רוכש יכולת להיות מעל כל ההפרעות במוחא ובליבא, שמסיטות את האדם לרצון לקבל, ורוצה תמורת זה להידבק בבורא.

האדם נמצא במצב שמושך אותו למטה. ולמרות כל ההפרעות, הבלבולים וההרגשות הרעות, הוא רוצה להיות דבוק בבורא. ומתייגע להבין ש"אין עוד מלבדו", שהוא טוב ומטיב, שחייבים להידבק אליו, כי אין ברירה, וצריך להעדיף אותו. אם הוא עושה יגיעה מספקת ומעדיף להיות דבוק בבורא, ובשבילו הדבקות בבורא חשובה הרבה יותר מכל ההפרעות (ראה שרטוט 4), כולל הפרעות נעימות שמבלבלים אותו על ידי תענוגים, ולאו דווקא על ידי מכות, אז הוא רוכש אמונה. כלומר, רוצה להיות דבוק בבורא בכל מצב.

שרטוט 4

וכך מעל כל ההפרעות והמצבים הלא נעימים, מתחיל הגילוי. מלמעלה מתחיל להתגלות אור, תענוגים ראה "תענוג" בשרטוט 5). והאדם מתחיל לעבוד מול תענוגים, וצריך להחזיר אותם, ולהישאר דבוק בבורא, למרות שמגיעים אליו תענוגים, ורוצים להסיט אותו מן הדרך. כלומר, על פני האמונה הוא רוכש ידיעה, כוח, להתמודד עם גילוי ולא עם הסתרה (ראה "ידיעה כוח" בשרטוט 5). כי הבורא מתגלה בתענוגים, והאדם לא רוצה אותם כלפי הרצון לקבל שלו. אלא דואג למסך בין התענוג לבין הרצון ליהנות ממנו (ראה "רצון" ו"מסך" בשרטוט 5). והשכר ועונש שלו הוא בכך, שעוזרים לו מלמעלה לרכוש את המסך ולהשפיע לבורא.

קודם האדם לא היה יכול להשפיע לבורא. אלא רק להידבק אליו ולגדול בתוכו כמו זרע בתוך רחם, תוך ביטול עצמיותו. כי דרגת האמונה איננה אלא ביטול, רק שייכות לתכונת ההשפעה. מה שאין כן בדרגת שכר ועונש, האדם כבר "מקבל על מנת להשפיע". עדיין בקטנות, כמו קטן שנמצא ביחסים עם גדול, אבל מגיעים אליו תענוגים והוא מעדיף על פניהם להיות בדבקות, בהמשך לאותה תכונת האמונה שרוכש.

שרטוט 5

קודם הוא רצה להיות דבוק על פני החסרונות, וכעת רוצה להיות דבוק על פני התענוגים. אבל ההבדל הוא שעל פני החסרונות, הוא לא יכול לדעת היכן הוא נמצא. כי בחסרונות אין גילוי אורות בתוך הכלים. לכן השלב הזה נקרא הסתר. ואותם חיים קודמים בהסתר כפול והסתר רגיל לא נותנים לאדם ידיעה של היכרות עם הבורא, אלא על דרכו עצמו.

האדם ממשיך באמונה וממשיך לקנות תיקונים, אבל התיקונים שהוא קונה נקראים מסכים, שהם כנגד התענוג שבא מלמעלה.

השכר ועונש שלו איננו כלפי הכלים האגואיסטיים, אלא כלפי האפשרות להשפיע. על ידי זה שכר ועונש האדם רוכש ידיעה והבנה בפעולות הבורא. כי לאחר תרגיל הדחייה שהוא עושה לבורא, הוא מקבל אור חוכמה שמתלבש בכלי. ואז הוא מבין את הקשר בין אור חוכמה לכלי. וזה נותן לו הבנה מה הבורא עושה, מהי מחשבת הבריאה והתוכנית כלפי האדם. זאת אומרת, בדרגת שכר ועונש האדם נמצא כאילו במקח וממכר עם הבורא, בתן וקח. אבל מתוך היחסים הללו הוא לומד על כל מערכת ההנהגה וההשגחה של מחשבת הבריאה כלפיו.

ויש לעמוד על משמעות המילים הללו של "שכר ועונש", כי המילים יכולות לבלבל. לא מדובר בשכר גדול כמו בעולם הזה, אלא במדרגת שכר ועונש. ולכן כל מה שכותב בעל הסולם נכון, אבל את מושג השכר מבינים לא נכון. ומזה נובע הקושי להסביר מהי חוכמת הקבלה. כי בספרים לומדים שעל כל מצווה מקבלים שכר. ומבינים שמצווה נקרא לעשות כל מיני פעולות בעולם הזה, כמו להניח תפילין או להתפלל. וכך האדם נמצא באשליה גם במושג המצווה וגם במושג השכר. ואם אנשים אינם יכולים לפרש נכון את מושג השכר, הם אינם נותנים יגיעה כדי להגיע לאמת.

השפה היא כאילו שבהשגחת שכר ועונש נמצאים בכלים של הרצון לקבל, ובהם שוקלים ומחליטים ומקבלים מילוי. אלא קשה להסביר, שהאדם עובר לכלים דהשפעה, שהרצון לקבל, הכלי האמיתי שלו, עובד כמשפיע. ולכן יש לו ידיעה ומילוי בתוך הכלים דקבלה, רק לאחר שקונה את האמונה.

ומלבד שמשיג, בהשגה ברורה, את שכרה של כל מצוה לעולם הבא, זוכה גם כן להשיג התענוג הנפלא, שבעת קיום המצוה, תיכף בעולם הזה.

בעולם הזה ובעולם הבא הכוונה היא לשתי מדרגות, ולא שחיים בעולם הזה בגוף גשמי ככל היצורים, ולאחר שנגמרים חיי הגוף הביולוגיים, האדם עולה לעולם אחר, לעולם הבא. בקבלה לא קיימת הגדרה כזאת. מה שהאדם מרגיש בחייו בעולם הזה, כך הוא מרגיש את העולם הרוחני לאחר פטירתו. כי העולם הרוחני הוא תוספת שהאדם אמור לרכוש בעודו בעולם הזה. ואם הוא לא משיג בחייו כניסה לעולם הרוחני, אז אין לו עולם רוחני לא בחייו ולא במותו.

אם לא עוברים מהסתר כפול והסתר רגיל לשכר ועונש, ולא מתחילים לתקן את הכלים דקבלה ובהם לקבל התרשמות, התפעלות, התפשטות של האור העליון בתוך הנשמה, בתוך כלי מתוקן. אם לא מגדילים את הנקודה, שאיתה באים ללימוד חוכמת הקבלה, עד לגודל של כלי לקבלת האור (ראה "אור" ו"כלי" בשרטוט 6). אם אין מבנה של מערכת כזאת, אז האדם כמו שהוא חי כך הוא נפטר, ללא שום הרגשה ברוחניות. אלא מה שרכש בחייו, יש לו. ומה שלא רכש - אין לו. כפי שמציין רב"ש במאמר "לאיזה דרגה האדם צריך להגיע", עד שמשיג את נשמתו[157], זאת אומרת, עד שמפתח את הכלי שלו מנקודה למימד, למידה של כלי, שבו יכול להתלבש האור.

שרטוט 6

לכן בעל הסולם אומר, "שמשיג, בהשגה ברורה, את שכרה של כל מצוה לעולם נבא", בחיותו בעולם הזה האדם מרגיש שכר מהעולם הבא. כי הוא נמצא במצבים שרואה, איך עוד מעט הוא מתקן את הכלי, ומקבל מילוי בתוך הכלי. וכל עוד שלא נמצא בתיקון הכלי, ולא יכול לקבל מילויים, הוא מקבל בהווה אותה ראיה שעתידה להגיע אליו. והיא מחזקת אותו, ונותנת לו אפשרות להתקדם. אבל אותה הראיה לעתיד, ההבטחה, השכר העתידי, שנותנים לו אפשרות להתקדם, הם לא שכר אגואיסטי, שנותן לכלים הטבעיים רצון ודחף להתקדמות, אלא שכר ברוחניות, שבה עוברים בכל הכלים תיקון ב"על מנת להשפיע".

השכר שהאדם רואה לפניו, הוא היכולת להשפיע לבורא, ולא לעצמו. אלא על עצמו לעשות מסך, ולעבור לכלים דהשפעה, לכוונות דלהשפיע בלבד. ואז שכר ועונש, שכר לעכשיו ושכר לעתיד לבוא בעולם הבא, כלומר במצב הבא, מתורגמים אצלו ליכולת להשפיע. וזוהי העלייה שהוא עולה. כי כל מדרגה הבאה היא יותר רוחנית, יותר בעוצמת השפעה, מהדרגה הקודמת. אחרת דרגות הסתר כפול, הסתר רגיל, שכר ועונש, לא היו נמצאות בסולם הרוחני זו מעל זו.

האדם נקרא עובר לגילוי פנים, לדרגת שכר ועונש, אם אין לו מחשבות וחשבונות על עצמו. והוא מתחיל אחד לאחד, טיפה ועוד טיפה, פעם אחר פעם, להגדיל את הרצונות שלו ולעשות בהם חשבון ב"לקבל על מנת להשפיע". כי הוא כבר נמצא מעל דרגת האמונה שרכש בהסתר כפול והסתר רגיל.

____________________________________________________________

[154] ספר הזהר, חלק ב, דף רנד ע"ב, ראה גם הערה 5 בעמ' 501.

[155] על הבחירה החופשית ראה ר' יהודה אשלג, איגרת טז, שנת תרפ"ה "החֵרות", בתוך: כתבי בעל הסולם, עמ' 702: "כי קודם עשית המצוה, אין לחשוב כלל בהשגחה פרטית, אלא אדרבה, צריך האדם לומר: "אם אין אני לי מי לי". אבל אחר המעשה, מחויב האדם להתחשב בעצמו, ולהאמין שלא מכוחי ועוצם ידי עשיתי המצוה, אלא רק מכל ה', שכן חשב עלי מכל מראש, וכן הייתי מוכרח לעשות".

[156]  ר' יהודה אשלג, "צדיק הוי" צדקות אהב ישר יחזו פנימי", בתוך: מחברת בכתב יד,: "הכל אומרים שהוי' הוא הצדיק, ואפילו פרעה הרשע אמר כן, אבל לא באמירה ומחשבה מקריות פרטית תליא מילתא, כי אם שכל שכלו ודעתו יבין, בפשיטות והחלט, שמוטב לא יצא שום רע, לשום בריה מבריותיו. וכל עוד, שאבר אחד מאברי אדם אינו נוח,  מהנהגת הבורא ית' עמו, ואותו אבר פרטי מרגיש שרע לו מהנהגת הבורא עמו, הרי הוא רשע, כי "כל הפוסל במומו פוסל" [קידושין דף ע ע"א] ודו"ק. אבל המתאמצים בעבודה בכל כחם, לאם לאט ישיגו שכל אמיתי והשלם, ואז רק אז, כל אבריהם מלאים נייחא דרותא ושואבים שפע הטוב מכל מיני ההנהגות שהשיגו, וישיגו מן הבורא ית'".

[157]  ר' ברוך אשלג, "לאחזה דרגה האדם צריך להגיע", בתוך: כתבי רב"ש (שלבי הסולם), כרך א, עמ' 26.