פרק 17 - הספרים של חוכמת הקבלה לא נחשבים סתרי תורה (אות ל)

פרק 17

הספרים של חוכמת הקבלה לא נחשבים סתרי תורה

אות ל. בכל ספרי הקבלה אין סתרי תורה אלא רק טעמי תורה
__________________________________________________________________________

בכל ספרי הקבלה אין סתרי תורה אלא רק טעמי תורה

ל) הרי לך, תשובה ברורה על הקושיות, הרביעית והחמישית, שבתחילת ההקדמה. שמה שתמצא בדברי חז"ל, וגם בספרים הקדושים, ש"אין מוסרים אותה, אלא למי שלבו דואג בקרבו וכו'", היינו את אותו החלק, שנקרא "סתרי תורה", שהוא בחינת, ג' ספירות ראשונות ובחינת ראש, שאין מוסרין אותה, אלא לצנועים, ובתנאים ידועים, שבכל ספרי הקבלה, שבכתב ושבדפוס, לא תמצא אפילו זכר מהם. כי הם הדברים, שכיסה עתיק יומין, כנזכר למעלה בגמרא.

ואדרבא, אמור אתה, אם אפשר להרהר, ואפילו להעלות על הדעת, שכל אלו הקדושים, והצדיקים המפורסמים, שהם גדולי האומה, מִשּׁוּפְרֵי דְשֹוּפְרֵי [מהטובים שבטובים], כגון ספר יצירה, וספר הזוהר, ובְּרָיְיתִָּא דר' ישמעאל, ורב האי גאון, ור' חמאי גאון, והר"א מגרמיזא, ויתר הראשונים עד לרמב"ן, ובעל הטורים, ובעל השולחן ערוך, עד לגאון מוילנא, והגאון מלאדי, ויתר הצדיקים, זכר כולם לברכה, שמהם יצאה לנו כל התורה הנגלית, ומפיהם אנו חיים, לידע המעשה, אשר נעשה, למצוא חן בעיני ה' יתברך, והרי, כל אלו כתבו והדפיסו ספרים בחכמת הקבלה. כי אין לך גילוי, גדול מכתיבת ספר, אשר הכותב אותו, אינו יודע, מי הם המעיינים בספרו, שיכול להיות, שחס ושלום רשעים גמורים יסתכלו בו.

ואם כן, אין לך גילוי רזי תורה יותר מזה. וחס ושלום להרהר, אחר מיטתם של קדושים וטהורים הללו, שיעברו, אפילו כקוצו של יוד, על מה שכתוב ומפורש במשניות ובגמרא, שאסור לגלות אותם, כמו שכתוב באין דורשין (במסכת חגיגה).

אלא בהכרח, שכל הספרים, הנכתבים והנדפסים, המה בבחינת "טעמי תורה", שעתיק יומין כיסה אותם, מתחילה, ואח"כ גילה אותם, בסוד "חיך אוכל יטעם" כנזכר למעלה, שסודות אלו, לא רק שאין איסור לגלותם, אלא אדרבא, מצוה גדולה לגלותם (כנזכר למעלה בפסחים, קי"ט). ומי שיודע לגלות, ומגלה אותם, שכרו הרבה מאד, כי בגילוי האורות הללו לרבים, ולרבים דוקא, תלוי דבר ביאת גואל צדק, במהרה בימינו, אמן.

הרי לך, תשובה ברורה על הקושיות, הרביעית והחמישית, שבתחילת ההקדמה. שמה שתמצא בדברי חז"ל, וגם בספרים הקדושים, ש"אין מוסרים אותה, אלא למי שלבו דואג בקרבו וכו'"

הטענות שאסור ללמוד את חוכמת הקבלה, כי יש בה חלקים שעלולים לגרום נזק לאדם, כמו במשל על ארבעה שנכנסו ל"פרדס"⁹⁰, הן חסרות שחר, משום שאי אפשר אפילו ללמוד את החלקים הללו. וגם לא מי שמוכן להסתכן, כי אי אפשר מן הסתם לפתוח ספר ולהיכנס לסודות התורה.

ספרי הקבלה אינם כוללים את החלק של ההנהגה וההשגחה, שבינתיים אין אנו מסוגלים לעכל אותו נכון. לכן הוא נקרא "אסור". בדומה לילד קטן שכדי להתקדם צריך להבין מה ההורים שלו דורשים ממנו בצורה רכה, אבל את ההורים עצמם הוא לא יכול להבין. כך שמקובלים כותבים לנו ספרי קבלה, כמו שבעולם הזה כותבים לילדים קטנים.

ועל מחשבות הבורא, על כוונותיו ותוכניותיו, לא נכתב מאומה בספרי הקבלה בצורה גלויה, שאפשר לחשוב עליהן, להבין, לראות, או להכיר. מאז ומתמיד נמכרו ספרי הקבלה לקהל הרחב, וכל אחד יכול היה לפתוח אותם ללא שום סכנה, כי הוא לא ימצא בהם מה שלא מתאים לדרגתו.

אנשים יכולים לפתוח ולדפדף בהם כאוות נפשם, אבל בלי להבין כלום. כי הספרים הללו כתובים בצורה כזאת, שכל אחד יכול לשוטט בהם, ולא למצוא שום דבר לעצמו.

היינו את אותו החלק, שנקרא "סתרי תורה", שהוא בחינת, ג' ספירות ראשונות ובחינת ראש, שאין מוסרין אותה, אלא לצנועים, ובתנאים ידועים, שבכל ספרי הקבלה, שבכתב ושבדפוס, לא תמצא אפילו זכר מהם. כי הם הדברים, שכיסה עתיק יומין, כנזכר למעלה בגמרא.

ואדרבא, אמור אתה, אם אפשר להרהר, ואפילו להעלות על הדעת, שכל אלו הקדושים, והצדיקים המפורסמים, שהם גדולי האומה, מִשּׁוּפְרֵי דְשֹוּפְרֵי [מהטובים שבטובים], כגון ספר יצירה, וספר הזוהר, ובְּרָיְיתִָּא דר' ישמעאל, ורב האי גאון, ור' חמאי גאון, והר"א מגרמיזא, ויתר הראשונים עד לרמב"ן, ובעל הטורים, ובעל השו"ע [השולחן ערוך], עד לגאון מוילנא, והגאון מלאדי, ויתר הצדיקים, זכר כולם לברכה

כל המקובלים הללו היו מקובלים גדולים, שכתבו ספרים מתוך השגתם בעולם הרוחני. עד השל"ה הקדוש, עד לפני כ-350, כל הספרים נכתבו ב"רוח הקודש", בדרגת רוח דבינה, בהשגה ברורה של האלוקות לפחות בדרגה של רוח דבינה. ולכן כולם כתבו על העולם הרוחני כדי לאפשר לנו מתוך הספרים שלהם, להתקדם לכיוון מחשבת הבריאה.

לכן אי אפשר לחשוב, שהם לא יודעים איך לכתוב כדי לקדם אותנו. הרי מי שנמצא בעולם הרוחני, מתוך שמשיג אותו, חש אותו וחי בו, יודע מה צריך לתת לתחתון. כמו הורה חכם. מי שנמצא בעולם הרוחני, עבר את כל המדרגות שלו, ולכן יש בו אור חוכמה, טעמים שמתפשטים בגוף הפרצוף, בתוך הנשמה. הוא בהכרח יודע מה ואיך לתת לתחתונים. כי כבר הקדים רצון כדי לעלות.

זאת אומרת, הוא מבין בדיוק מה הוא רוצה להשיג, לאיזה מדרגה לעלות, ומה בדיוק הוא רוצה לעשות באותה המדרגה. כי העלייה הרוחנית, ההשגה הרוחנית, היא דורשת מהאדם ידיעה ברורה מי הוא ומה הוא, ואיפה הוא נמצא. לכן המקובלים, שכותבים בשבילנו את הספרים, יודעים מתוך השגתם בדיוק מה לכתוב, כי "נשמת אדם תלמדנו"^91. ולכן הם לא יכולים לטעות בכתיבתם, ולגלות פתאום דברים שאסור לגלותם.

שמהם יצאה לנו כל התורה הנגלית, ומפיהם אנו חיים, לידע המעשה, אשר נעשה, למצוא חן בעיני ה' יתברך, והרי, כל אלו כתבו והדפיסו ספרים בחכמת הקבלה. כי אין לך גילוי, גדול מכתיבת ספר, אשר הכותב אותו, אינו יודע, מי הם המעיינים בספרו, שיכול להיות, שחס ושלום רשעים גמורים יסתכלו בו.

ואם כן, אין לך גילוי רזי תורה יותר מזה. וחס ושלום להרהר, אחר מיטתם של קדושים וטהורים הללו, שיעברו, אפילו כקוצו של יוד, על מה שכתוב ומפורש במשניות ובגמרא, שאסור לגלות אותם, כמו שכתוב באין דורשין (במסכת חגיגה)⁹².

בעל הסולם רוצה להפריך את הטענה שעולה בדרך כלל בראשם של מתנגדי הקבלה, בהקשר לאיסור להיכנס ל"פרדס", אותו סיפור על ארבעה שנכנסו ל"פרדס", ואומר שלא מובן לנו במה בדיוק מדובר באיסור הזה.

אלא בהכרח, שכל הספרים, הנכתבים והנדפסים, המה בבחינת "טעמי תורה", שעתיק יומין כיסה אותם, מתחילה, ואח"כ גילה אותם, בסוד "חיך אוכל יטעם" כנזכר למעלה, שסודות אלו, לא רק שאין איסור לגלותם, אלא אדרבא, מצוה גדולה לגלותם (כנזכר למעלה בפסחים, קי"ט). ומי שיודע לגלות, ומגלה אותם, שכרו הרבה מאד, כי בגילוי האורות הללו לרבים, ולרבים דוקא, תלוי דבר ביאת גואל צדק, במהרה בימינו, אמן.

מעל פֶּה דפרצוף יש במערכת הרוחנית, מערכת שנקראת "חיך וגרון" (ראה "חיך וגרון" בשרטוט 1), שכתוצאה ממנה מתפשטים הטעמים. וכל מה שמקבלים ונקבל בעולמנו, עד שנעלה למקום שמותר לקבל, הם כולם אורות דטעמים שכדאי לגלותם, כי הם אורות שמתקנים את המעשים שלנו, ולא גורמים שום נזק.

שרטוט 1

אם נמשוך את אורות דטעמים במידה מספקת, הם יגרמו תיקון לכל האנושות ולכל הנשמות, עד להתעלות לעולם אין סוף, למצב שבו כולם מלאים באור אין סוף, ונמצאים בהרגשה של חיים נצחיים ושלמים. אז נמלא את הרצונות שלנו לחלוטין, ולא נרגיש יותר ייסורים ובעיות. אלא נגיע למטרת הבריאה, להרגיש את "להיטיב לנבראיו"⁹³.

כל זאת רק על ידי אורות דטעמים, שאותם מגלים אנשים שעוסקים בספרי קבלה אמיתיים, כדי לקבל מהם את האורות דטעמים הללו. ולכן הלימוד כולו צריך להיות מספרי קבלה, כדי למשוך עלינו את האורות, שיעזרו לנו להתעלות. ללא שום חשש, שהאדם הולך לקרוא ספרים לא נכונים, או יבין עניינים שאסור לו לגעת בהם.  כי מלכתחילה המקובלים הכינו לנו את כל החומר שמתאים להתקדמותנו הנוחה והטובה ביותר. כמו הורים מסורים שנותנים לילד מה שמותר לו, ומרחיקים ממנו מה שאסור, בצורה "מעוגלת" ובטוחה כדי שלא ייפגע.