פרק 29 - מהי עדות הבורא כלפי האדם (אות נו)

פרק 29

מהי עדות הבורא כלפי האדם

אות נו. בתשובה שלמה הבורא מעיד שהאדם לא יחטא עוד
__________________________________________________________________________

בתשובה שלמה הבורא מעיד שהאדם לא יחטא עוד

נו) ובזה תבין מה שכתבו וזו לשונם: "הֵיכִי דַּמִּי [כיצד היא] תשובה, עד שיעיד עליו, יודע תעלומות, שלא ישוב לכסלו עוד". שלכאורה, הדברים מתמיהים: שאם כן, מי יעלה השמימה, לשמוע עדותו של ה' יתברך? גם לפני מי, צריך ה' יתברך להעיד עדותו זאת? וכי לא מספיק, שה' יתברך בעצמו יודע, שהאדם שב בכל לבו, ולא יחטא עוד?

ומהמתבאר הדבר פשוט לגמרי. כי באמת, אין האדם בטוח לחלוטין, שלא יחטא עוד, בטרם שיזכה, להשגת ההשגחה של שכר ועונש המבוארת, דהיינו גילוי פנים כנזכר לעיל. וגילוי פנים זה, שמצד ישועת ה' יתברך, מכונה בשם "עדות". שהרי, ישועתו יתברך בעצמו, להשגה הזו של שכר ועונש, היא המבטיחה לו, שלא יחטא עוד, כמבואר לעיל. ונבחן על כן, שה' יתברך מעיד עליו.

וזה שכתב: "היכי דמי תשובה". כלומר, מתי יהיה אדם בטוח, שזכה לתשובה שלמה? וע"כ נתנו לו אות ברור, דהיינו, עד שיעיד עליו יודע תעלומות, שלא ישוב לכסלו עוד. כלומר, שיזכה לגילוי פנים. שאז, ישועתו יתברך עצמו, מעידה עליו, שלא ישוב לכסלו עוד, כמבואר.

גילוי הפנים בדרגת שכר ועונש, לא מקל על האדם את ההתקדמות הרוחנית, כי הוא מתרחש על פני רצון לקבל הולך וגדל. האדם שעובר מהסתר לגילוי, נכנס לעבודה בג' קווים. מצד אחד מתגלה לו רצון גדול מאוד שמכוּון כבר כלפי הבורא, רצון אכזרי לקבל מהבורא, הנקרא קליפות. ומצד שני מתגלות לו בגילוי פנים, תכונות הבורא.

האדם נמצא באותה מערכת כמו בהסתר, רק בהסתר לא הבדיל בין רצון לקבל גדול לבין רצון להשפיע, שאותו צריך היה לרכוש באמונה ובהצדקת ההשפעה. כי תמיד אנחנו נמצאים באותו מצב רוחני, שהלך והתערפל עד למצבנו הנוכחי למטה ממחסום, שהעִרְפול מסתיר לאדם את כל התמונה הפנימית הנכונה והאמיתית.

והאדם שמתקדם בגילוי התמונה הזאת הוא מגיע לאותם מצבים שעבר בהסתר, אבל מתוך הבנה ובעזרת כוחות אמיתיים וברורים. מצד אחד באות לו הקליפות, ומצד שני מתגלות לו תכונות הבורא. ועליו להסתדר ביניהן. למצוא את האיזון הנכון ולבנות מסך. להגיע לתפילה שיבוא כוח מלמעלה, וייתן לו את כוח ההתגברות.

והתמיכה התמידית שהוא מקבל מימין כנגד השמאל, הוא התגלות הבורא בהתאם לקושיות שבאות מצד הקליפות, כמו שנאמר על משה ופרעה: "ויאמר ה' אל משה, בוא אל פרעה"[158]. "משה" (ימין) ו"פרעה" (שמאל). המתגלים זה כנגד זה באדם, הם השכר והעונש, שצריכים להיות שקולים זה כנגד זה. והאדם כמו לשון מאזניים ביניהם, בונה את עצמו בין שני הקווים, בקו אמצעי.

הכוח מתגלה מימין כדי לממש נכון את השמאל, ולא כדי לדכא או להרוס ולהרוג את השמאל. אלא שיש צורך ב"פּרעה". כי כמו שכתוב, פרעה הקריב את בני ישראל לתשובה[159]. "פרעה" הוא כל היצר הרע, שעליו בונים את הכלי של הנשמה. והתגלות הבורא שמתגלה מצד ימין, ככוח שמתקן את השמאל, הוא העדות שלו כלפי האדם, שהאדם מתקדם בדרך נכונה.

הכוונה לא לעדות כזאת, שמעידה על האדם שהוא "בסדר", שמעכשיו והלאה הוא יכול להתחיל "להתפרע". אלא עדות רק על עובדה אחת, שמאותו רגע ואילך מתגלה לו בפועל שיטת ההשפעה, איך הוא יכול לעבוד עם הכלים דקבלה שלו. וקודם כלל לא מובן לו שאפשר לעשות פעולה כזאת, שכלים דקבלה יהיו כמן כלים דהשפעה.

אפשר לבטא את שיטת ההשפעה הזאת במילים "לקבל על מנת להשפיע", או "להשפיע על ידי לקבל", אבל כל המילים הללו לא אומרות לנו כלום. כי כמה שלא נסובב את המילים, אנחנו חושבים רק על קבלה לעצמנו.

כתוב: "נשמת אדם תלמדנו"[160]. האדם שמתחיל לעבוד לפי שכר ועונש, מתחיל להבין את העיקרון: אור וכלי ומסך ביניהם. זהו עיקרון כלל לא פשוט, שאיננו מובן לנו. אנחנו לא יודעים שיכולה להיות אפשרות כזאת, כי מדובר בטבע שונה, שאיננו מהעולם הזה. ולכן מה שמתגלה לאדם נקרא עדות. עדות על השגת העיקרון, שיכולה להיות בעולם "השפעה". כי לפני שהאדם נדבק לבורא ורוכש אמונה בהסתר כפול והסתר רגיל, אין לו אמונה על פני תענוגים רוחניים. אלא מבלבלים אותו מכיוונים שונים עם תענוגים גשמיים, ועל פניהם הוא מעדיף להידבק לכוח העליון. אבל עדיין אין לו עסק עם רוחניות.

בהסתר כפול והסתר רגיל רק מנתקים את האדם מאדמת העולם הזה. אבל לאחר שהוא עולה מעל המחסום לגילוי, הוא מתחיל לעבוד עם מרכיבים רוחניים: צכלי רוחני, מסך, אור רוחני, התגלות הבורא והסתר הבורא זה כנגד זה, שכר ועונש במובן הרוחני - השפעה היא שכר, ואי יכולת להשפיע זה העונש - מונחים שונים, חדשים והפוכים לחלוטין מהטבע שלו, שהאדם לא יכול היה לתאר אותם לעצמו.

האדם מתחיל לבנות ראש של פרצוף רוחני. ראש לא בונים על פני תענוגים גשמיים, אלא על פני תענוגים רוחניים. לא מתגלים לו תענוגים גופניים או תענוגים של כסף, כבוד, מושכלות. אלא תענוגים כלפי הבורא, קליפות. ועל פני הקליפות, האדם לומד מי הוא הבורא. איזה תענוגים מגיעים לו מהבורא עצמו. כלומר, מה האדם מרגיש, אם הבורא עצמו מתלבש בכלי שלו. האדם נהנה מהבורא, ולא מלבושים של העולם הזה, רצונות לתענוגים גופניים, לכסף, כבוד, מושכלות, הנקראים "נר דקיק". אלא הקליפות רוצות ליהנות מהבורא.

ואז, כמו שכתוב" "טעמו וראו כי טוב ה'"[161], האדם מתחיל לטעום  את הבורא. הקליפות אומרות לו שכדאי לו לטעום. ועל פני הרצונות של הקליפות האדם עובד, ורוצה להיות דבוק בבורא כדי לפתח השפעה כלפיו. זאת אומרת, הרצונות שלו נעשים רוחניים, רצונות כלפי הבורא. כמו שבהסתר כפול והסתר רגיל היו לו רצונות לעולם הזה, ועל פניהם הוא נדבק בבורא. כך על פני רצונות מהעולם הרוחני, הוא נדבק בבורא.

המושגים, הם כולם מושגים רוחניים, על פני הרצון לקבל שלו האדם רוכש מסך, אמונה, אבל אמונה על רצונות וכלים רוחניים, כלומר, שבאים מהבורא עצמו. הבורא הוא התענוג שלו ומקור ההשפעה שאליו האדם מכוּון. מה שאין כן בהסתר כפול והסתר רגיל  הבורא עצמו נסתר, והאדם לא יכול לפתח יחס דווקא אליו. לכן רק גילוי הבורא הוא העדות. ולפני כן האדם אינו יודע מהי ההשפעה לבורא. למרות שבהסתר כפול והסתר רגיל, האדם לאט לאט מגיע למצב שבכלים דקבלה, באגו שלו, בהסתרות הללו, האדם מברר מה נקרא השפעה לבורא ברצון לקבל שלו. שההשפעה היא לא לרצות להיות בתוך ההפרעות, אלא לרצות בצורה אגואיסטית להידבק לכוח העליון שמשפיע עליו.

בבירור הזה, בהסתר כפול והסתר רגיל, האדם לא לומד צורות של השפעה לבורא, אלא כל העבודה שלו היא להידבק להשגחת היחיד, לכוח היחיד, לפועל היחיד, ש"אין עוד מלבדו", ושמשפיע על האדם למרות כל ההפרעות.

צורות השפעה לומדים בדרגת שכר ועונש, היכן שיש ימין ושמאל זה כנגד זה, ובין שניהם האדם לומד מה נקרא להשפיע. הוא מקבל משמאל הכבדה, שמכוונים אותו להשפעה, אבל בצורה הפוכה, איך לגנוב או לרמות. כמו ילד קטן שמבין בערמומיות שלו, איך אפשר לסדר את הגדולים. אבל כנגד זה הוא לומד, שלא כדאי לו ללכת בדרך הזאת. ואז הוא לומד את התיקון של הערמומיות שלו. אפשר ללמוד זאת רק בדרגת שכר ועונש, כשבאים כוחות מימין ומשמאל.

כוח השמאל שמגיע לאדם, הרצון לקבל של הקליפות, הוא לא סתם רצון לבלוע את כל העולם, אלא רצון מגוון שיודע לְמה להשתוקק, ומכיר את הבורא. כי הקליפה היא רצון לקבל גדול, שנמצאים בו "ניצוצין"[162] מלפני השבירה. לכן היא יודעת ממה אפשר ליהנות בבורא. איזה תענוג הבורא יכול לתת לרצון לקבל. ההרגשה בתוך הרצון לקבל, כשהבורא מתלבש באדם וממלא אותו לגמרי, הנקראת אין סוף, אותה קליפה מרגישה. כי ההרגשה הזאת היתה בה פעם ונשארה אצלה ברשימו, כרושם מאותו מצב.

לכן רק השמאל נותן לאדם את הכיוון לְמה עליו להשתוקק, מה אפשר להרוויח, ואילו הימין נותן לו את הבנת התיקון עצמו. ומתוך שיניהם, איך שהם מתנגשים בו, האדם לומד, האדם משתפשף מההתנגשות בתוכו בין התוכנית לגנוב והתוכנית להיות מתוקן, שרוצה כך או אולי אחרת, רוצה לגנוב או להיות ישר, כמו שמרגישים בכל מיני מקרים בחיי העולם הזה.

ומתוך ה"בטישות" הללו מתגלים בו כלים חדשים[163]. נכנסות רשימות ויוצאים אורות, כמו שלומדים על יצירת האותיות. יש "טעמים", אור שנכנס לתוך הכלי ויש "נקודות", אור שיוצא מהכלי. ובזמן יציאת האור, הוא יורד לדרגה הקודמת שממנה יצא, מוציא ממנה את הרשימו ואז נכנס פנימה לתוך הכלי. מכל ה"בטישות" הללו בין האורות לרשימות נוצרות אותיות, אותם כלים נכונים ואמיתיים[164].

אותו דבר קורה בין קליפה לקדושה. אבל לא מדובר ביצירת כלים חדשים, אלא האדם כבר בתור הנברא מוצא את הכלים שאבדו לו. ומהם הוא בונה פרצוף, שלא נברא על ידי הבורא, הוא בונה גוף של אדם – לא מתוך הרצון לקבל שברא הבורא, ולא מתוך הרצון להשפיע על טבע הבורא. אלא מתוך בחירתו החופשית. לכן נחשב שרוכש כלים חדשים.

הכלים החדשים מתגלים מתוך התנגשויות בין ההבנות של קליפה וקדושה בתוך האדם. העבודה הזאת קשה ביותר. אפילו בעולם הזה ההתנגשות הזאת - לבחור ליהנות או להתעלות מעל ההנאות - מורגשת באדם חדה כסכין. אבל בעולם הרוחני בגובה של קליפה וקדושה, הבירורים הללו חדים הרבה יותר.

בעולמנו לא מבינים באיזו צורה נעשה החשבון, על איזה כלים ועל איזה אורות, איזה תענוגים, כי לא יכולים למדוד אותם. לא את אופיים המדוייק, ולא כל שכן מידתם, את הגובה והגודל שלהם ביחס לבורא. אבל ברוחניות נפרסת לאדם תמונה ברורה כך, שהוא יכול לראות היכן הוא נמצא בתוך כל המערכת. מה קובע ומה משפיע עליו, ובמה הוא עצמו יכול לקבוע ולהשפיע. זה מביא לאדם הבנה, שכל וגישה, שבונים בו את ראש הפרצוף.

____________________________________________________________

[158] שמות ז, כו.

[159] ספר הזהר עם פירוש הסולם, פרשת בשלח, אות סה (לזוהר, חלק ב, דף סה ע"א): "ופרעה הקריב (שמות יד, י): רבי יוסי אמר שהקריבם לתשובה".

[160] ראה הערה 72 בעמ' 504.

[161] ראה אות ג  ל"הקדמה לתלמוד עשר הספירות", כמובא כאן בעמ' 91.

[162] להגדרת "ניצוצין": "הארת האו"ח [האור חוזר], מכונה תמיד בשם "התנוצצות" או "ניצוצין" ראה תלמוד עשר הספירות, חלק ג, אור פנימי, דף קו אות ד.

[163] על פעולת הביטוש ראה תלמוד עשר הספירות, חלק ו, הסתכלות פנימית, דף תמ אות א: "הגורם העיקרי להתהוות כל פרצוף חדש, הוא ענין הביטוש דאו"מ [של אור מקיף] ואו"פ [ואור פנימי] זה בזה, כי זה המסך, והאו"ח [והאור חוזר] שהוא מעלה, הממשיך ומלביש האו"פ של הפרצוף".

[164] על יצירת האותיות ראה ר' יהודה אשלג, "פתיחה לחוכמת הקבלה", אותיות מו-מט.