פרק 6
שני שלבים בדרך
לשלמות אות ז. השני שלבים בדרך ל"לשמה": ההכנה על ידי תורה, וחיי שלווה
_________________________________________________________________________________
שני שלבים בדרך ל"לשמה": ההכנה על ידי תורה, וחיי
שלווה
ז) עתה תבין את שני הצדדים, שבמטבע של העסק בתורה ומצות:
כי צד הא' - הוא דרכה של תורה. כלומר, ההכנה הרבה,
שהאדם צריך להכין את טהרת גופו, בטרם שיזכה לעצם קיום התורה והמצות. ואז בהכרח,
שעוסק בתורה ומצות שלא לשמה, אלא בתערובות של להנאתו עצמו, שהרי עדיין לא הספיק
לזכך ולטהר את גופו, מהרצון לקבל הנאות, מהבלי העולם הזה. ובעת הזאת, מוטל עליו,
לחיות חיי צער ולעמול בתורה, כנזכר למעלה במשנה. אכן, אחר שגמר והשלים את דרכה של
תורה, וכבר זכך גופו, ומוכשר לקיים התורה והמצות לשמה, בכדי להשפיע נחת רוח
ליוצרו, הרי הוא בא - לצד השני של המטבע -
שהוא חיי עונג ושלוה רבה, שעליה היתה כונת הבריאה "להיטיב לנבראיו".
דהיינו, החיים המאושרים ביותר, שבעולם הזה ושבעולם הבא.
לאחר שהאדם עובר ל"צד השני של המטבע", מובטחים לו
דברים טובים. כלומר, במידה שהאדם רוכש רצון להשפיע, הוא מרגיש טוב. במידה שאינו
רוכש רצון להשפיע, הוא מרגיש רע. ואי אפשר להימנע מההרגשה הרעה הזאת. אין מנוס
ממנה, כי היא המרשם להרגשה טובה. ואם מרגישים רע צריך לדעת, שלעולם לא יהיה טוב.
עד שהופכים את המחשבה לכוונת השפעה. וכמה שמצליחים בכך, מרגישים טוב, וברצון לקבל
אי אפשר להרגיש טוב. אלא הבעיה היא שתחילה יש לבוא לצד השני של המטבע כדי לראות
שכך הוא. ולפני כן יש רק "אמונת חכמים"[18].
ומה פירוש, שהאדם סובל מצד המטבע הנקרא "על מנת
לקבל", ונהנה מהצד הנקרא "על מנת להשפיע"? שהוא לא נהנה מאותם
הכלים, שהיו לו קודם. ועליו להבין שיש לו כלים חדשים, שרק בהם אפשר ליהנות. זאת
אומרת,, הזמן לא עושה שום שינוי, ואין לחכות שפעם יהיו מצבים יותר טובים, בדומה
לחולה שיודע, שאם לא יקבל טיפול, הוא לא יבריא. כי גם בעניין כזה צריך בעולם הזה
שֶכֶל והבנה. אנשים רבים שסובלים, לא רוצים לקבל טיפול. כי הם לא יכולים לקשור את הסבל
שלהם עם המחלה, ואת ההרגשה הטובה עם הריפוי. כמו בהמה שלא מבינה למה היא סובלת.
למרות שבהמות דווקא יודעות בצורה טבעית איפה טוב ואיפה רע.
ואצל האדם, שהרגש והשכל לא מקושרים יחד, צריך לעזור להבין דברי החכמים המקובלים,
שהאדם יכול להרגיש טוב רק בהשפעה, זאת אומרת, ההצלה היא רק לעבור לצד השני של
המטבע. אבל ההצלה איננה להרגיש טוב, אלא להיות ב"על מנת להשפיע" מפני
גדלות הבורא, ולא מפני הרגשה טובה הצפויה לאדם בכלים שלו. אחרת הכיוון שלו אינו
בצד השני של המטבע, אלא ההפך, הרחק ממנו.
______________________________________________________________
[18] למונח "אמונת
חכמים" ראה ר' ברוך אשלג, "מהו כי אתם המעט מכל העמים, בעבודה",
בתוך: כתבי רב"ש, (שלבי הסולם) כרך ב (המכון למחקר ע"ש הרב אשלג,
תשס"ח), עמ' 1155: "אולם כאן נשאלת שאלה הקשה ביותר, מי אמר להאדם, שיש
נחת רוח להבורא מעבודה זו, שאין בה שום טעם, אלא רק טעם עפר, ולעבודה כזו האדם
צריך לבקש מה', מטעם שהוא רוצה לעשות הכל רק בכדי שהבורא יהנה. על זה באה תשובה:
אמונת חכמים, שאנו צריכים להאמין לדבריהם. נמצא, התפלה הזו שהאדם מתפלל, שה' יעזור
לו, שיוכל לעבוד במצב של שפלות, והטעם הוא רק של עפר, זה יכול להיות רק על בסיס של
אמונת חכמים, שנאמין להם, שרק באופן כזה יכולים להגיע למצב של לשמה, ולא לבחינת
תועלת עצמו. כלומר, שרק הם יודעים מה זה לשמה, ואיך להגיע לזה".
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה