פרק 32
צדיק גמור
אות סד. שלב
שני בגילוי ההשגחה: בהשגת ההשגחה השלמה, בתשובה מאהבה, האדם נקרא "צדיק
גמור"
אות סה. למה לא
די להשיג השגחת שכר ועונש?
__________________________________________________________________________
__________________________________________________________________________
שלב שני בגילוי ההשגחה: בהשגת ההשגחה השלמה, בתשובה
מאהבה, האדם נקרא "צדיק גמור"
סד) ועתה נבאר, את המדרגה השניה, של
השגת גילוי הפנים, שהיא השגת ההשגחה השלימה האמיתית הנצחית. שפירושה, שהשם יתברך,
משגיח על בריותיו, בבחינת הטוב והמיטיב לרעים ולטובים. אשר עתה, הוא נקרא
"צדיק גמור" ו"תשובה מאהבה". אשר זוכה, שהזדונות נהפכו לו
לזכויות.
והנה נתבארו כל ד' הבחינות של הבנת
ההשגחה, הנוהגים בבריות. אשר, שלש הבחינות הראשונות, שהם: הסתר כפול, והסתר אחד,
והשגת השגחת שכר ועונש - אינם אלא הכנות, שעל ידיהם, יזכה האדם לבחינה הד', שהיא
השגת ההשגחה האמיתית הנצחית, שענינה יתבאר לפנינו, בעזרת ה'.
בעל הסולם איננו
מזכיר את האמצעים, שעל ידם עוברים את כל המדרגות. אלא רק את האמצעי לעבור את הסתר
כפול והסתר רגיל, היינו, שכל כל הבלבולים שבאים לאדם ביחס לשיטה, לספרים, למורה
ולקבוצה, ומסיטים אותו החוצה לפיתויים של העולם הזה, לתענוגים גופניים, לתענוגים
של כסף, כבוד, ולמושכלות שמסיטות אותו בזמן לימוד הקבלה לדעת את הכתוב, עליהם האדם
צריך לעשות תיקון של ייחוד. כלומר, להזכיר לעצמו לעצמו ש"אין עוד
מלבדו", מלבד הבורא, והכול מגיע משורש אחד, ששולח לו את כל המחשבות והבעיות
והבלבולים כדי שישתמש בכל מה שיש לו בשכל וברגש, במוחא ובליבא, כדי לדרוך עליהם
ועל פניהם להתייחד עמו.
העבודה הזאת נעשית
בזדונות ובשגגות. והאדם יכול לייחד אותם בכל מצב ובכל רגע, בהתאם לדרך שבה הוא
מארגן את הלימוד שלו ואת קבוצת הלימוד.
ולאחר שה' יתברך
רואה, שהאדם נתן יגיעה ועשה כל מה שצריך לעשות בכל המדרגות של הסתר כפול והסתר
רגיל, אז הוא גומר את היגיעה בלי לדעת שגמר, אלא לפי "יגעתי ומצאתי".
"יגיעתי" נקרא לתת יגיעה בכל מה שבידך ובכוחך לעשות. ו"מצאתי"
נקרא שמתגלה מדרגת שכר ועונש. הבורא מעיד על האדם והמחזיק אותו ברוחניות.
אבל ב"הקדמה
לתלמוד עשר הספירות" לא מתואר איך עובדים בשכר ועונש, אלא נאמר שעל ידי
העבודה בשכר ועונש בכל המדרגות שיש בה (ראה סולם ב"שו"ע" בשרטוט 1
בעמוד הבא), אנחנו מתקנים את הזדונות והופכים אותם לשגגות (ראה סולם
מ"זדונות" ל"שגגות 2" בשרטוט 1).
וכך אנחנו באים
למדרגת האהבה, שרק במעט מסופר איך עובדים בה, כי קשה לנו להבין את העבודה מעל
המחסום. היא נמדדת ונלמדת ב"תלמוד עשר הספירות". ובו מדובר על
"דַדי בהמה" שמאירים לנשמות, ועל ידי זה הנשמות עולות ומתקשרות
לזו"ן דאצילות ונכללות בהם, ואז על ידי שמעלות מַ"ן, זו"ן דאצילות
מעביר את המ"ן על עולם אין סוף, ומקבלים מ"ד שמשפיעים על הנשמות חזרה
ומתקנים אותן. זאת אומרת, כל הטיפול של האור העליון, הבורא, בנשמות דרך מערכת
העולמות, על ידי מַ"ן מהנשמות ומ"ד מהבורא חזרה אליהן, נלמד
ב"תלמוד עשר הספירות".
שרטוט 1
למה לא די להשיג השגחת שכר ועונש?
ס"ה) ויש להבין אמנם, למה לא די
לו לאדם, בחינה ג', שהיא השגת ההשגחה של שכר ועונש? שאמרנו, אשר כבר זכה, שהיודע
תעלומות, מעיד עליו, שלא יחטא עוד. ולמה נקרא עדיין "בינוני" או
"צדיק שאינו גמור", ששמו מוכיח עליו, שעדיין אין עבודתו רצויה, בעיני
השי"ת? ועדיין נמצא, חסרון ופגם, בבחינת התורה והעבודה שלו?
"שכר
ועונש" נקרא להגיע בכל הכלים לתיקון של תכונת ההשפעה, להשיג אמונה, דרגת
בינה. שהאור העליון מתפשט בתוך האדם, והאדם נמצא בהשפעה כמו הבורא. הוא עדיין לא
עובד עם הכלים שלו ב"לקבל על מנת להשפיע", אבל מצדיק את הבורא. ולמה לא
מספיק להיות בתכונת ההשפעה, בתוך בינה, להיות מלכות שעלתה לבינה? למה לא מספיק
להשיג דרגת שכר ועונש? כי היכן שהבורא עוזר לו, האדם נמצא מעל הכלים שלו, מעל הטבע
שלו. והיכן שלא, האדם נמצא בתוך הטבע שלו. הוא נמצא בהכרה מהו הטבע שהבורא ברא,
אבל לא בזכות עצמו. כלומר, במידה שהבורא מתקן אותו, האדם נמצא בדרגת תיקון ובמידה
שלא, האדם נמצא בדרגת קלקול.
וכך האדם מגיע לממש
את עצמו כנברא בצורה המלאה. אבל אהבה איננה שייכת לכלים של הנברא, אלא היא תכונת
הבורא. ולהשתמש בכלים שלו כדי להגיע לאהבה, נמצא מעבר למה שמסוגלים הכלים דקבלה של
האדם. כי הפעולה הזאת היא אנטי טבעית לחלוטין.
בדרגת שכר ועונש
האדם מסכים עם הבורא שתכונת ההשפעה היא טובה, ומכבד את תכונת ההשפעה. אבל מצד הכלי
של הנברא, אין הכרחיות להפוך את עצמו למשהו על טבעי. בדרגת שכר ועונש האדם משיג
דבקות בבורא, בכך שמעריך את תכונת ההשפעה, ומכבד אותה מעל הכלי שלו. ואין מצד הטבע
של הנברא שום חובה או נחיצות להגיע לדרגת האהבה.
ויש להבין אמנם, למה
לא די לו לאדם בחינה ג', שהיא השגת ההשגחה של שכר ועונש, שאמרנו, אשר כבר זכה
שהיודע תעלומות מעיד עליו שלא יחטא עוד.
למה לא מספיק שהבורא
עצמו מחזיק את האדם, והאדם נמצא עם הבורא כמו קטן ליד גדול, הרי האדם הוא תמיד
הנברא, תוצאה מהבורא, וכנולד מהבורא, הוא מוחזק על ידי הבורא?
ולמה נקרא עדיין
"בינוני" - עד שלא מילא את כל התיקון על הכלים שלו - או "צדיק
שאינו גמור", ששמו מוכיח עליו, שעדיין אין עבודתו רצויה בעיני ה' יתברך?
למה הבורא דורש מהאדם יותר, ולא רק להיות תלוי בו ונדבק בו בצורה חיצונית, כמו קטן
שדבוק לגדול? למה נברא שמתוקן כולו בתכונת ההשפעה, ללא שום פעולה אגואיסטית, וכולו
מכבד את ההשפעה ואת הבורא, מצד הבורא עדיין נמצא, חסרון ופגם, בבחינת
התורה והעבודה שלו?
האם בדרגת שכר ועונש
יש בתוך הנברא הרגשת חיסרון ופגם במצבו, שדוחף אותו לעלות לדרגת האהבה? ואם לא,
מהיכן הוא לוקח חיסרון כזה? בעל הסולם מציג את הסתירה הזאת במצבו של האדם ושואל
מצב אחד: למה דרגת שכר ועונש לא מספיקה לאדם, אם לפי טבע הכלים הוא לא מרגיש חיסרון
לעלות לדרגה יותר גדולה? ומצד שני: אם מצד הבורא צריך להמשיך ולעלות, האדם שגמר את
כל דרגת שכר ועונש, מהיכן הוא משיג את הרגשת החיסרון שהשגת דרגת שכר ועונש איננה
מצב טוב, ויש בה אפילו פגם?
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה