פרק 24
סיבת הריחוק
שלנו מה'
אות מב. סיבת
הריחוק שלנו מה' במיעוט הבנתנו בהשגחתו
אות מג. ההשגחה
הגלויה מחייבת לקיים את רצון ה', להיות "צדיק גמור" הדבוק בה' באהבה
_________________________________________________________________________________
_________________________________________________________________________________
סיבת הריחוק
שלנו מה' במיעוט הבנתנו בהשגחתו
מב) וצריך שתדע אמנם, אשר סיבת כל הריחוק הזה, שאנו רחוקים כל
כך מה' יתברך, ומה שאנו עלולים כל כך, לעבור על רצונו יתברך, אין כל זה, אלא משום
סיבה אחת, שנעשתה למקור, לכל המכאובים והיסורים, שאנו סובלים, ולכל הזדונות
והשגגות, שאנו נכשלים ובאים בהם חס ושלום.
שיחד עם זה, מובן, שבהסרת הסיבה ההיא, נפטרים תיכף, מכל צער
ומכל מכאוב, וזוכים תיכף להדבק בו יתברך, בכל לב נפש ומאד. ואומר לך, שהסיבה
המקורית ההיא, אינה אחרת, אלא "מיעוט ההבנה שלנו, בהשגחתו יתברך, על
בריותיו", שאין אנו מבינים אותו יתברך, כראוי.
למטה ממחסום, האדם נמצא בעולם הזה בטבע של קבלה עצמית. ומעל למחסום,
משפיע עליו הבורא בהשגחה של טוב ומטיב, בטבע של השפעה (ראה שרטוט 1).
הצורות האלה של "השפעה" ו"קבלה" נמצאות
בהפכיות הצורה כלפינו, שאנחנו לא מסוגלים להבין אותה. מפני שאפילו את טבע הקבלה
האדם בקושי מסוגל לתאר. לא כל שכן את טבע ההשפעה, שאותו אפשר לנו לתאר רק דרך טבע
הקבלה. כי גם אם מגדירים השפעה כנתינה, מאחורי אותה נתינה (ראה "קבלה"
וחץ למעלה בשרטוט 1) נעשה חשבון מה מקבלים תמורתה (ראה "קבלה" וחץ למטה
בשרטוט 1).
שרטוט 1
והאדם, גם אם הוא מודה בטבע הקבלה שלו, וגם אם נראה לו שהסתלק
לחלוטין מחשבון לעצמו, כמו אמא שמקריבה את
חייה למען ילדיה, או כמו גיבור שמוכן למות למען המולדת, החשבון של האדם הוא תמיד
חשבון אגואיסטי טהור, שאין בו שום זכר להשפעה אמיתית.
הרצון לקבל הוא
רוחני, הוא עושה חשבון של רווח והפסד מעבר לחיים ולמוות גופניים. לכן האדם יכול
למות רק כדי להיות ידוע בעולם. הוא מסוגל לגרום לעצמו עינויים רק לשם פרסום שמו.
כי הרצון של האדם הוא מעל החיים הגשמיים, מעל חיי הגוף. וכך גם רצונות שנראים לנו
כרצונות של השפעה, הם רק חשבונות שהרצון לקבל עושה בתוך עצמו בין אם על מה שלמטה
מהחיים או על מה שמעבר להם. אבל הרצונות הללו הם אגואיסטיים.
לכן אין בנו הבנה
אמיתית מהי הנהגה של השפעה. מהו יחס הבורא כלפינו, שהוא כולו "על מנת
להשפיע", ללא שום רווח לעצמו. וזוהי צורת ההשפעה שהאדם אמור ללמוד על עצמו.
לכן הבורא מעביר אותו דרך מצבים הפוכים מהשגחת טוב ומטיב. והאדם יורד לכל עמקות
המצבים הללו, כדי לאחר מכן להרגיש את כל הנצחיות, השלמות, הנַעַלוּת והנשגבות של
השגחת הבורא עליו. כי רק מתוך שמתגלים לו שני הקצוות (ראה חץ המחבר בין הנקודות
בשרטוט 2), האדם יכול להבין עד כמה הבורא נעלה, גדול, שלם, אציל מעל הכול, ובעיקר
מעל האגו שלו עצמו, מעל הטבע שלו.
שרטוט 2
ולכן כתוב,
ש"כל הגדול מחברו יצרו גדול ממנו"[118]. כי האדם הולך ויורד לרצונות
שלו, על ידי שהבורא שולח לו מצבים יותר ויותר קשים. ודווקא מתוך זה הוא מגלה את
השגחת הבורא עליו, כטוב ומטיב בדרגה יותר גבוהה ונעלה. התהליך הזה נקרא לימוד ההשגחה,
גילוי ההשגחה. ואין בחיינו יותר מגילוי יחס הבורא לנברא.
לכן חוכמת הקבלה
נקראת חוכמת הנסתר. כי דרך ההסתרות האלה, האדם פותח ומגלה את יחס הבורא אליו. לומד
אותו, מבין את השכל שלו, ומגיע לדרגתו. וכך הוא מתייחד עם הבורא, והם נעשים כאחד.
כמו שמעמיקים היכרות עם אדם בעולמנו. מתקרבים אליו על ידי שרואים איך הוא מארגן את
עסקיו ויודעים על התנהגותו. כך קורה בין נברא לבורא. ולכן כל הלימוד שעוברים בעזרת
האור המחזיר למוטב, נקרא גילוי ההשגחה, לימוד יחס הבורא לנברא.
וכל הריחוק מהבורא,
אומר בעל הסולם, נובע מחוסר הבנה של השגחתו עלינו, הנראית לנו הפוכה לסדר הנכון,
לא טובה.
ובריחוק
הזה מתקיים אותו חוק מיוחד הנקרא חוק השתוות או אי השתוות הצורה. היינו, אם שני בני אדם בעולמנו אינם מבינים אחד את
השני, וכל אחד דוחה את השני, אז השני נראה לו רחוק ממנו. מה שחושב האחד לא ידוע לשני
(ראה "לא" ו"לא" בשרטוט 3) , עד שהם נמצאים בנתק מוחלט זה
מזה, אפילו אם הם חיים יחד באותו מקום. חוסר הֶרְגֵש[119] משותף, חוסר הבנה, חוסר
מחשבה משותפת, מביא אותם להיות נעתקים זה מזה, עד שכביכול עוברת ביניהם חומה (ראה
קו מפריד בין "לא" ו"לא" בשרטוט 3). הם יכולים לשהות בקרבת
מקום בעולם הזה, אבל בדעותיהם להימצא בשני קצוות העולם.
ואם האחד מבין יותר
את השני, ויש ביניהם מכנה משותף במחשבות או ברצונות, אז במידת ההבנה ביניהם, הם
נמצאים במגע זה עם זה ויכולים להסתדר ולהגיע להדברות ולעשייה משותפת (ראה שטח
משובץ בין "לא" ו"לא" בשרטוט 3). ואפילו אם הם מנוגדים עדיין
בדעותיהם, אבל יש ביניהם הבנה מהו ניגוד הדעות, אז הם לוקחים אותו בחשבון ומבצעים
עליו תיקון. וגם אם האחד איננו בדיוק כמו השני, הם מבינים את ההבדל ביניהם. ואז
נוצר קשר ביניהם, כי כל אחד מכיר את השני עד כדי כך, שהם מסתדרים ויכולים להיות
יחד מתוך הבנה שלימה, למרות שהם עדיין לא נמצאים "בראש אחד" (ראה עיגול
אחד בשרטוט 3).
שרטוט 3
וביחסים בינינו לבין
הבורא, שמדובר על שתי צורות טבע, רוחני וגשמי, נמצאים אנו מנותקים ורחוקים מהבורא,
עד שכלל לא רואים ולא מרגישים אותו. כי בורא אי אפשר לראות בעיניים או להרגיש
בידיים, ואף לא באחד מחמשת החושים, ראיה, שמיעה, ריח, טעם או מישוש. אלא לתפוס
אותו, להבין אותו ולהרגיש איך הוא מתנהג אלינו, אפשר רק דרך הטבע, דרך כל המציאות.
בתוך הטבע מתגלה לאדם איך הבורא מתייחס אליו מעבר לטבע, מאחורי הטבע.
בכל המציאות אפשר
להרגיש את יחס הבורא כלפינו, כדברי הכתוב "כל עצמותי תאמרנה"[120], רק
בתנאי שהאדם מבין את יחס הבורא אליו. בורא אי אפשר לראות בעיניים או לשמוע
באוזניים, אלא להרגיש אותו דרך איך שהטבע מתייחס אלינו.
בעולמנו האדם מרגיש
שנמצא ה"אני", ומה שסובב[121] אותו. אם דרך כל מה שסובב אותו ולא רק
בחמישה חושים, אלא גם דרך מה שמתגלה כעומד מאחורי חמשת החושים, הוא מגלה מחוץ לו
שיש שכל, חוכמה, תהליך מסוים ביחס אליו, אז נקרא שהאדם מתחיל לגלות את הבורא,
לגלות את הנהגתו והשגחתו עליו.
ואז הבורא לא מנותק
יותר ממנו. אלא האדם מתחיל להתקרב אליו. ובחלק המשותף ביניהם, נקרא שהבורא מתגלה
לו. ואם הם מגיעים למצב, ששניהם מבינים אחד את השני לחלוטין, אז הבורא נגלה כולו
בכל הכלים של האדם, בכל נשמתו. זאת אומרת, הבורא מתגלה לאדם במידה והאדם מבין מיהו
הבורא, ומהי השגחתו עליו.
לכן אין לנו בעולמנו
בעיה אחרת מלבד לימוד ההשגחה, גילוי ההשגחה. ההשגחה נלמדת ומתגלה בלימוד חוכמת
הקבלה. באותה מידה שהאדם חוקר, מגלה ומבין, כי הכוח העליון מתייחס דרך תרי"ג
כוחות לתרי"ג רצונותיו של האדם (ראה שרטוט 4). והאדם אמור רק לגלות את יחס הבורא
כלפי הכלים שלו.
שרטוט 4
ההשגחה
הגלויה מחייבת לקיים את רצון ה', להיות "צדיק גמור" הדבוק בה' באהבה
מג) ונניח, למשל, אם היה הקדוש ברוך הוא, נוהג עם בריותיו,
בהשגחה גלויה, באופן, אשר למשל, כל האוכל דבר איסור, יחנק תיכף על מקומו, וכל
העושה מצוה, ימצא בה התענוג הנפלא, בדומה לתענוגות, המצוינים ביותר שבעולם הזה
הגשמי, כי אז:
א. מי פתי היה מהרהר, אפילו לטעום דבר איסור, בשעה שהיה יודע,
שתיכף יאבד מחמתו את חייו, כמו שאינו מהרהר, לקפוץ לתוך הדליקה.
ב. וכן, מי פתי היה עוזב, איזו מצוה מבלי לקיימה, תיכף בכל
הזריזות, כמו שאינו יכול, לפרוש או להתמהמה, על תענוג גדול גשמי, הבא לידו, מבלי
לקבלו מיד, בכל הזריזות שביכלתו.
הרי, שאם היתה לפנינו השגחה גלויה, היו כל באי העולם צדיקים
גמורים.
האדם, מתוך הרצון
ליהנות שבו מעולם לא בוחר במשהו שהוא לדעתו. זהו רק דמיון שבטבעו האגואיסטי הוא
מסוגל להרע לעצמו.
אף אחד בעולם הזה לא
מסוגל להכניס את עצמו לאש פן יישרף, אלא אם כן ניצב בפניו מצב גרוע יותר, ואז לפי
חשבון פשוט, הגוף עצמו דוחף את האדם לקפוץ לדליקה.
והאם שמוסרת את נפשה
למען ילדה, או החייל שמוכן להקריב את חייו למען מולדתו, נוהגים כפי שנוהגים רק
מפני שרואים לפניהם הצדקה למעשיהם, שכר גבוה יותר מחייהם. כי כולנו עשויים מחומר
אגואיסטי בלבד, שכל רצונו ומטרתו רק ליהנות.
לכן, אם הבורא היה
רוצה להפוך אותנו למבצעים פעולות בדרך פשוטה לפי הטבע שלנו, היה מגלה לנו את כל
העולם. היינו, את כל היחס שלו, מה רע ומה טוב באמת. והאדם היה יודע מראש מה מצפה
לו משימוש ברצונות בצורה כזאת או בצורה אחרת. והיה מבצע כל מעשה בצורה הטובה
ביותר. אבל אז היה עושה כל דבר מצד הטבע שמחייב אותו לעשות כך. מעשיו היו אז בלא
שום בחירה חופשית.
אלא ההפך, היינו
פועלים כמו דומם, צומח וחי, שרק מבצעים פקודות הטבע. בדומה לתהליכים שמתבצעים בגוף
הביולוגי, שבו הכל מתפתח בצורה מדויקת רק לפי חשבון אחד, איך להתפתח בצורה היעילה
ביותר. חשבונות של כמה לספוג, כמה לתת, איך יותר טוב ואיך יותר גרוע, שהם חשבונות
מדויקים, מפני שכל התהליכים והתופעות והתוצאות מהם מגולים כלפי תאי הגוף.
לכן, אם הבורא היה רוצה לעשות מאיתנו חלקים של הטבע, שפועלים
כמו בובות על חוט או רובוטים, הוא היה מגלה לפנינו את כל הטוב וכל הרע. ועל ידי זה
מכוון אותנו בצורה החלטית לטוב בלבד. כי במידה והיה מתגלה רע, הינו בורחים מפניו.
ככל שהיה מתגלה רע גדול יותר, היינו בורחים ממנו מהר יותר. וככל שהיה מתגלה טוב
גדול יותר, היינו רצים אליו מהר יותר. אבל בכך היינו מלכתחילה מופעלים על ידי הטבע
שקבע בנו הבורא.
אלא מטרתו של הבורא
היתה להביא אותנו למצב, שהאדם בעצמו יברא וירכיב בתוכו מוח אחר, שכֶל אחר, טבע עם
חשבונות אחרים, תוכנה פנימית בלתי תלויה לא במשפיע ולא במקבל, כי שניהם זה מהבורא.
השפעה היא הכוח
העליון שהבורא עשה מלמעלה (ראה "השפעה" בשרטוט 5), וקבלה הוא כוח שהבורא
בנה ומפעיל אותו מאחורי הקלעים (ראה "קבלה" ןחץ שנמשך מאחורי הכלי
בשרטוט 5). ולכן כשפועלים לפי הטבע של רצון לקבל, לא נקראים "אדם" ולא
מגיעים לעצמאות. כי הבורא פועל דרך הרצון לקבל שלנו, על ידי שהוא מראה לנו תענוגים
מלמעלה וחסרונות מלמטה (ראה "תענוג" ו"חיסרון" בשרטוט 5).
והצורה הזאת היא טבע, ולא אדם.
אלא שיש בנו אותו
חלק, שמרגיש שהוא עצמו נמצא בהסתרה ונקרא נקודה שבלב, ממנו יכולים לגדל כלי חדש
לחלוטין (ראה "חדש", קו בין שני חיצים בשרטוט 5) שלא שייך להשפעה, שבאה
מצד הבורא, או לקבלה שבנה הבורא. הכלי החדש הזה נמצא בין שניהם ונקרא "קליפת
נוגה" (ראה "נוגה" בשרטוט 5).
שרטוט 5
הכלי הזה הוא משהו חדש שנולד בתוך האדם, והוא
בלבד נקרא אדם. כי הוא לא תלוי בבורא משני הצדדים, אלא נעשה בו משהו חדש.
כדי לתת לנו
אפשרויות והזדמנויות לברר את המצב החדש הזה, מתוך בחירה חופשית, ולגדול בו לגובה
של קבלה והשפעה מצד הבורא, נמצאים אנו בהסתרה. ובמידה שיכולים להיות בלתי תלויים
בבורא, מתוך בחירה חופשית, אז הבורא מתגלה לאדם בשתי צורות הטבע (ראה שני חצים
כלפי הנקודה בצידו הימני של שרטוט 6), גם של המשפיע וגם של המקבל. אבל רק במידה
והאדם יכול לעמוד נגדו, מולו, כעצמאי, אם הוא לא מסוגל, אז הבורא נשאר נסתר, כולל
אותה הרגשה שהבורא מפעיל אותנו דרך הרצון לקבל האגואיסטי. כי מטרת הבורא לברוא
באדם נקודה התחלתית בלתי תלויה אפילו בבורא, הנקראת "יש מאין". ומתוך
אותה נקודה על האדם אמור לפתח את עצמו להיות בה עצמאי.
במאמר "ענין
דומם צומח חי מדבר" בעל הסולם מתאר איך האדם שרוכש את עצמאותו, ככל שגדל,
נעשה נגד ומתייצב מול הבורא, פנים אל פנים אליו. שומר על עצמו יותר ויותר גם מפני
הטבע האגואיסטי שלו עצמו וגם מפני ההשפעה מצד הבורא. הוא מוכן לעמוד כנגדם ולהיות עצמאי[122].
וזה אותו "נצחוני בני"[123] שהבורא מחכה, שיבוא מצד האדם.
לכן ההסתרה היא רק
כלפי אותו כלי חדש, שהאדם צריך לגדל בתוך עצמו. הכלי החדש הזה נקרא
"נשמה", שאין לאדם מיום לידתו, אלא נקודה ממנו, רק נקודת המוצא של אותו
כלי (ראה "נשמה" בשרטוט 6).
שרטוט 6
____________________________________________________________
[118] סוכה דף מה ע"א.
[119] לפירוש המונח "הרגש" ראה ר' יהודה
אשלג, איגרת א, שנת תר"פ, בתוך: אגרות, כתבי בעל הסולם, עמ' 665:
"הֶרְגֵש עַצְמוֹתַי הוא בחינת ידיעה, כי כי ההרגש הוא ג"כ [גם כן] חדש,
בבחינת יוצא פועל".
[120] תהילים לה, י.
[121] לפירוש "סובב" ראה תלמוד עשר
הספירות, חלק ב, לוח התשובוטת לפירוש המלות, דף פז: "'זה תוך זה':
פירושו, זה מסובב מזה. כי עיגול חיצון מתבאר, שהוא הסבה והגורם, לעגול הפנימי
שבתוכו, המסובב והנמשך מהחיצון, באופן, אשר 'זה תוך זה', מראה על היחס של
'סבה ומסובב, דהיינו 'עילה ועלול' שיש בהם".
[122] ר' יהודה אשלג, "עניןן דומם צומח חי
מדבר", מאמר קטן, בתוך: מאמרי "שמעתי", כתבי בעל הסולם, עמ'
617.
[123] בבא מציעא דף נט ע"ב. להסבר על
"נצחוני בני" ראה ר' יהודה אשלג, "מהו, שהקב"ה שונא את הגופים
בעבודה", מאמר כי, בתוך: מאמרי "שמעתי", כתבי בעל הסולם,
עמ' 531: "האדם צריך להאמין, כי מזה נמשך נחת רוח להבורא, מה שהאדם מתפלל
אליו, שיקרבהו בבחינת הדביקות, הנקראת "השתוות הצורה", שהיא בחינת ביטול
הרצון לקבל, שיהיה בעמ"נ להשפיע. ועל זה אומר הבורא: "נצחוני בני",
היינו, אני נתתי לכם רצון לקבל, ואתם מבקשים ממני, שאני אתן לכם במקומו רצון
להשפיע".
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה